מאז שצ'רלי צ'פלין אכל את נעלו ב"הבהלה לזהב" כאילו היתה עוף צלוי ומצץ את המסמרים כאילו היו עצמות, היו האוכל, הכנתו וצריכתו למרכיב שכיח בעלילותיהם של סרטים רבים. אוכל בקולנוע לעולם אינו רק אוכל, אלא סמל לתשוקה, לאהבה מתעוררת או לאהבה נכזבת, למימוש עצמי.