ראיון עם שמי פרי
שנות ה-70 היוו צומת עבור שמי פרי. במשך תקופה מסוימת הוא התגורר בחו"ל וניהל חנות צילום שפתח: "שכרתי דירה בלונדון וחיפשתי בית-ספר לצילום כי אהבתי לצלם. שכנעתי מישהו שלמד איתי לצלם קולנוע. אמרתי לו "עזוב,סטילס זה טוב ויפה אבל מה שמעניין זה קולנוע. ניחשתי נכון." כשחזר לארץ, עבד שמי כרכז צילום והסרטה ברשת אורט ובערבים לימד ריקוד בבית הספר לריקודים סלוניים שיסד אביו, והיה הראשון מסוגו בארץ: "אבא עם הידע והניסיון שלו ויחסי הציבור, ידע לנווט את הדברים כך שבית הספר היה מאוד מפורסם והיינו כמעט היחידים בשוק.." בבית הספר הוא אף הכיר את אשתו, כשהיה בן 29 והיא בת 16.
שמי מספר על התמורות שחלו בעולם הריקוד בתקופה זו : "בשנות השבעים פחות אנשים הגיעו לרקוד, העדיפו לרקוד מרחוק. אנשים התחילו לרקוד יותר רוק וביטלס, כבר לא רצו לרקוד סלונים. רק בחתונות המשיכו לרקוד. גם יותר נשים התחילו ללמוד לרקוד ופחות גברים בניגוד לעבר. "
בתקופה הזו היו לשמי תחומי עניין ותחביבים רבים. היה לו ניסיון רב בנגינה על טרומבון, אשר רכש בלימודיו, לטובתם קיבל מלגה מהתזמורת הפילהרמונית, ומשירותו הצבאי בתזמורת צה"ל. הוא השתמש בכישרון שניחן בו והמשיך לנגן להנאתו גם לאחר שירותו הצבאי. בנוסף, הוא אהב מאוד לצלם ואף ניהל חנות צילום.
גם לקולנוע היה מקום מרכזי בחייו: " היינו הולכים לקולנוע פעם-פעמיים בשבוע, זה היה בילוי עממי. הייתי צריך להזמין כרטיסים מראש, אחרת לא היו. הקולנוע היה העיקר. כשהייתי בן 6 אבא שלי קנה לי מקרן קולנוע, פירקתי אותו מהסקרנות." את שמי עדיין מלוות דמויות רבות אשר ליוו אותו במהלך חייו והיוו עבורו מודל לחיקוי: "גרי גופר, את יודעת איזה גבר הוא? הוא היה הדוגמא לגבר. ישר, והגון, וכובש". הוא מספר גם על מנצח תזמורת רומני שבחן אותו בפילהרמונית: "הוא נוגע בך במקום שלא חשבת שקיים אצלך בכלל."
שמי מספר בערגה על סיום תקופת הצומת בחייו: "החתונה מבחינתי הייתה סגירת המעגלים הקודמים, החוויות הכי יפות שלי היו לידות הבנות. אני אוהב להכיר בני אדם, את הקשר האנושי, החברים שלי בפייסבוק הם מכל התקופות בחיים שלי."
לסיכום דבריו מספר שמי על השפעת הריקוד על חייו: "אני פיתחתי את האידיאולוגיה שלי בעקבות הריקודים. כשאנשים שללו ריקודים הבנתי שצריך לבחון כל דבר לגופו של עניין ולא לשלול."
כיום, שמי פרי הוא גמלאי ומתגורר בגוש דן, הוא לא נטש את תחביביו האהובים ועדיין ממשיך לצלם, להאזין למוזיקה, לחוות את התרבויות השונות וליצור קשרים אנושיים, חמים וחדשים.
