מדורת השבט
דמיינו לעצמכם אש מתפצפצת, שמי לילה אפלים מנצנצים בכוכבים, מעגל של פרצופים מוארים בלהבות המרקדות, וקולו הנעים של מְסַפֵּר הסיפורים. דימוי זה עתיק כמו האנושות עצמה. סיפורים ושירה לאור המדורה היו לחלק בלתי נפרד מחיי בני האדם. כך חלקו ידע, העבירו מסורות ואירחו זה את זה. ממדבריות אפריקה ועד הטונדרות המושלגות של סקנדינביה, הווי המדורות עיצב פולקלור ואיחד קהילות.
שיחה סביב המדורה לפני כ-400,000 שנה, כאשר בני האדם בייתו לראשונה את האש, התרחשה גם פריצת דרך באבולוציה האנושית. המדורה הפכה לחלק בלתי נפרד מההיסטוריה שלנו. מדורות שימשו מקומות התכנסות לשבטים ולמרכז המחנה. הייתה להן גם מטרה מעשית, בהיותן מקום לבשל בו אוכל ולהתחמם יחדיו בלילות החשוכים והקרים. מעבר לכך, תרבויות עתיקות מכל רחבי העולם השתמשו במדורות כדרך לעורר רוחות, להעלות מנחות, לערוך טקסים ולתקשר עם אלוהויות.
האנתרופולוגית האמריקאית פאולין וייסנר, בילתה 174 ימים עם שבטים בבוצוואנה ובנמביה שבאפריקה. וייסנר הקליטה את שיחותיהם ואז השוותה בין שיחות המתקיימות במהלך היום לאלה שמתקיימות בלילה. שלושת רבעי מהשיחות שהתנהלו ביום, התרכזו סביב עניינים או רכילות הקשורים לעבודה. עם זאת, בלילה, מסביב למדורה, יותר מ-80 אחוז מהשיחות התרכזו סביב שירה, ריקוד, רוחניות, פוליטיקה, סיפורים משפחתיים וסיפורי עם.
האינטראקציות הללו כנראה עיצבו תרבויות שלמות, בכך שעזרו לבני אדם להבין ולהסתדר אחד עם השני, ולפתח את כישורי התקשורת שלהם. רגעים שלווים אלו באור האש המהבהבת, היו חיוניים כדי להבין טוב יותר את מחשבותיהם של אחרים ולגבש קשרים חברתיים. "סיפורים שסופרו לאור האש יצרו אורך גל שווה בקרב המאזינים ועוררו הבנה, אמון ואהדה", כתבה וייסנר.
פולקלור ומנהיגים כך, ההתכנסות סביב המדורה אפשרה לבני שבט לפתח פולקלור מקומי שכלל סיפורים, שירים וטקסים. הסיפורים שסופרו סביב המדורה לא היו רק בידור; הם היו אירוע קהילתי שמחזק קשרים ומטפח תחושת שייכות. כל המתאספים סביב המדורה הם חלק מהסיפור, משתתפים בצחוק, במתח ומדי פעם בפחד. נוצר קשר רגשי ופסיכולוגי, נוצרת אחווה והווי המייחדים וקושרים יחד את היושבים. במסעות ונדודים, המדורה הודלקה כאשר בני אדם חנו ורצו לנוח, לאכול ולהפסיק לעת ערב את עמלם או מסעותיהם, גם אם למספר שעות. בכך סימנה המדורה בית או מחנה. מקום בטוח שניתן להתכנס בו עם מי שאנחנו בוטחים בהם.
בתרבויות שונות התפתחו מאכלים, שירים ומשחקים כדרך להעצים את החוויה החברתית הנעימה בקרבת האש. במקומות שונים באירופה נחגג ליל ולפורגה, שמקורו בחג פגאני עתיק המציין את ראשית האביב, ומתאפיין במדורות ובחגיגות סביב האש. מקורו של מנהג הדלקת האש בל"ג בעומר, הוא בחג פגאני זה, שמתאפיין ביציאה אל הטבע, מדורות וצוותא. בארה"ב נהוג לצלות מרשמלו על מקל סביב המדורה, כחלק מהווי המחנאות, הממשיך את מסורת ה-campfire של הילידים האמריקנים ושל תרבות המערב הפרוע. במסורת הבדווית נוהגים להתאסף סביב מדורה לאחר ארוחת הערב ולבשל קפה באש כדי להאזין למספר הסיפורים המשתף במיתוסים המייסדים של שבטו, לשיר ולנגן יחד.
בקהילה המדורה כמקום מפגש מדגימה את החשיבות של מקום כבמה להיווצרות קשרי קהילה, התכנסות יחדיו וכמגדירה את חברי הקהילה. קהילות זקוקות למקום שיגדיר אותן ויאפשר את פעילותן. מקום כזה יכול להיות מועדון חברים, בית תפילה, מקום תחום בטבע, ישוב ואפילו מקום וירטואלי כמו פייסבוק. במרחב הקהילתי מתכנסים ושם ניתן לקיים את חיי הקהילה.
רגעים שלווים אלו באור האש המהבהבת, היו חיוניים כדי להבין טוב יותר את מחשבותיהם של אחרים ולגבש קשרים חברתיים.
בארץ נקרא המפגש החברתי סביב המדורה "קומזיץ" (מיידיש: בוא שב), ואומץ כחלק מהווי הפלמ"ח ובעקבותיו תנועות הנוער (אבל לא רק), והוא כולל שירה בציבור, צ'יזבטים (סיפורים מפחידים) ואכילת תפוחי אדמה שניצלים במדורה.
המונח "מדורת השבט" הוטבע בראשית שנות ה-90 ככינוי לערוץ הראשון והשני בטלוויזיה, ובהמשך כאנלוגיה לגורם או מקום המהווה מוקד של לכידות חברתית.
גם באנגלית, המושג Content Bonfire (מדורת תוכן), הוא מקום וירטואלי ברשת, בד"כ החברתית, המשמש מקום אליו מתכנסים ומתקיימים בו דיונים ממושכים סביב נושאים שונים. מקום כזה ברשת יוצר קהילות בעלות עניין משותף.
פעילויות דיסיפלינריות לדוגמה
אתם מוזמנים להשתתף בדיבייט– בעד ונגד מדורה.
שימו לב – כדאי לקרוא את הטיעונים לכל צד.
