במאה ה-18 היו בקבוצת ג'ומה כ-15 אלף ילידים. כורי זהב ומחלות שהביא איתו האדם הלבן השמידו את אנשי השבט. ב-1998 נותרו רק ארבעה, כוללם מאותה משפחה, אז נלקחו מהאזור המקורי שלהם לשבט מקבוצה אתנית אחרת - אלטו ג'מארי, שם סבלו מהלם תרבותי וגעגועים עזים הביתה.

השבט כמעט נידון להכחדה לאחר שהאדם האחרון מת מקוביד, אך שלוש אחיות נטלו את השליטה, כאשר אחת הפכה לצ'יף הנשי הראשונה באיזור. "התחלתי להתעניין באיך לצבור כוח", אמרה מנדי ג'ומה. "אז, התחלתי לאמץ את תפקיד המנהיג, האישה הראשונה שעשתה זאת. אחיותיי ואבי עודדו אותי לקחת את התפקיד".

במהלך המעבר מנדי ואחיותיה קיבלו את ההחלטה להינשא לגברים משבטים אחרים, תוך שמירה על השושלת של עמם, למרות מסורת פטרילינאלית.

ב-2013 הצליחו לחזור לאדמתם המקורית, ואז החל השבט לגדול מחדש. נכון ל-2021 כבר מנה השבט 17 אנשים.

היום, כנגד כל הסיכויים, הג'ומה עושים קאמבק. בשטחם, שייט של שעתיים מהכביש הקרוב, הכפר שלהם מלא חיים. אנשי הג'ומה דגים, צדים ונוטעים באדמתם. הנהר הוא חלק מהותי בחיי היומיום של הקהילה. הוא משמש כנתיב התנועה העיקרי וזה המקום שבו הילידים מתרחצים, מכבסים את בגדיהם ושואבים מים לשבט.