תקשורת ובייסבול

הבייסבול פותח בצפון אמריקה עוד באמצע המאה ה.19- רובנו ראינו את החובט בכדור, את הרצים במגרש ואת התופס עם הכפפה הגדולה, אך רוב האנשים לא ערים למה שמתרחש ברקע בין השחקנים למאמנים. 
במהלך כל משחק מתקיימת תקשורת תמידית בין השחקנים שעל המגרש. הבייסבול משתמש בכל צורות התקשורת: תקשורת מילולית, תנועות ידיים, קשר־עין ושפת־גוף. יש הרבה מה לומר על חשיבותה של תקשורת בין חברי 
הקבוצה במשחק הבייסבול. לקבוצות הדומיננטיות ביותר בכל ספורט יש תקשורת לא־מילולית היא כנראה התקשורת הבולטת ביותר. תנועות ידיים הן תקשורת טובה, וזו חלק מהסיבה לכך שהן מצליחות.
הדרך הקלה ביותר לתקשר בין חבריך לקבוצה מבלי שהיריב שלך ידע איזה מסר העברת. קבוצות בייסבול משתמשות במגוון אותות כדי להעביר מידע על משחקים, סוגי חבטות ואסטרטגיות ריצה בסיסיות. מגישים יכולים לאותת לתופס איזה הגשה הם עומדים לזרוק, בעוד שחקני ההגנה ושחקני ההתקפה משתמשים באותות כדי לבסס את מיקומם.
יש סימנים כמעט לכל מצב במשחק: התופס, למשל, נותן לחובט סימנים באיזו חבטה להשתמש ולאן לזרוק, שחקני השדה ומגישים מתקשרים בתנועות־ידיים המוכרות בשם ‘סימנים’.
חלק מהצלחתה של קבוצה, היא ללא־ספק שימוש יעיל בשפת הסימנים ה‘בייסבולית‘.