חברי קיבוץ בארי, שנאלצו לנטוש את ביתם בעקבות הטבח ב-7 באוקטובר, נמצאים כעת במצב ביניים. בטבח נרצחו 101 מהאנשים ששהו בקיבוץ ו-30 נחטפו. אנשי בארי נותקו בפתאומיות ממקום מגוריהם ונכון לספטמבר 2024, כ–60% מחברי הקיבוץ 
מרוכזים עדיין במלונות, רובם בים המלח, והשאר בקבוצות 
קטנות יותר בעין-גדי ובתל-אביב. שאר חברי הקהילה מוגדרים כעת כ"פזורה" במקומות שונים בארץ. חלקם, בעיקר צעירים ללא ילדים ומבוגרים שבתיהם לא ניזוקו משמעותית, חזרו לקיבוץ.
ביולי 2024, החל קיבוץ חצרים בשיתוף פעולה עם קהילת בארי, 
בהקמת "קיבוץ בארי הזמני" בשטחים הסמוכים לו. הקיבוץ הזמני 
תוכנן בקפידה בשותפות עם קהילת בארי על מנת להעניק תחושה של סביבת מגורים כפרית מוכרת, בדומה לקיבוץ המקורי אליו שואפת הקהילה לשוב בבוא היום. במבט ראשון, נראה המקום כבסיס אימונים צה"לי 
בפאתי הנגב, אבל הקלנועיות שחונות בפתחי הבתים והילדים שדוהרים על אופניהם, כאילו נולדו וגדלו כאן, מעידים על כך שמדובר בקיבוץ. ואולי מדויק יותר לומר: קהילה קיבוצית. כי לאדמה ספוגת הדם ורוויית הדמעות של בארי אין ולא יהיה תחליף. שליש מבתיו עדיין עומדים בחורבנם, ויידרשו לפחות שלוש שנים כדי להשלים את מלאכת השיקום הפיזי.
שרון שגב, נשואה ואמא לשלושה, היא בעצמה בת חצרים. לפני 30 שנה עברה לבארי, וכעת שבה חזרה לחצרים יחד עם תושבי בארי והיא מספרת: "זה נוף ילדותי, מקום אהוב, עם אנשים שאני מכירה ואוהבת", הצהירה, "אבל חצרים הוא לא הבית. הבית שלי היה בארי  ונקרעתי ממנו". על זרועה קעקוע בצורת בית, תזכורת לזה שאיננו עוד.
במקביל להקמת השכונה בחצרים, ביוני 2024 הניחו את אבן הפינה של השכונה החדשה שעתידה להיבנות בקיבוץ המקורי, עם השם "שיקמים" והתחושות של בני הקיבוץ מעורבות. "הטקס הזה הוא חלק מהתקומה של בארי. בארי לא נפלה ב-7 לאוקטובר" אומרת מירי גד מסיקה, חברת קיבוץ. "בארי חטפה מכה מאוד קשה. אבל בארי תמיד תהיה קיבוץ מאוד חזק עם קהילה חזקה" 
32 יחידות דיור ייבנו בשטח בשנתיים וחצי הבאות. אך הדרך חזרה לקיבוץ עוד ארוכה. בינתיים, התקווה היא שהשכונה שנבנתה בחצרים תסייע לשיקום הקהילה, שרוצה מאד לבנות את עצמה מחדש.