קשיחות בברוקלין
אתל רוזנצווייג-ספרן, ניו יורק, ארה"ב, שנות ה70
בערב חג המולד, סבא ואני הלכנו לבקר את דוד מרטי, בשכונה. דפקנו בדלת, היה חושך. בפנים שיחקו פוקר ולא מיהרו לפתוח לנו. סבא אמר שילך לבדוק מה קורה. בזמן שנעלם מאחורי הבית, הגיע בחור והתקדם לעברי על שביל הכניסה. לא יכולתי לראות אותו בחושך. ואז הוא אמר "This is a stickup" (זה שוד מזויין). לא ראיתי שום אקדח. הוא ניסה לחטוף את התיק שלי ומשכתי אותו חזרה. ככה נאבקנו כחצי דקה.
לא היה לי כסף או שום דבר מיוחד בתיק, אבל היו לי תמונות שלכם הנכדים בארנק, ולא רציתי שיגנוב אותם. באיזשהו שלב הוא דחף אותי חזק ונפלתי ארצה. צרחתי. השודד ברח וסבא חזר בעקבות הצעקה. תפסתי מהר מפתח שוודי שהיה מונח שם וזרקתי לכוון השודד אבל פחדתי לפגוע בטעות במכונית של מרטי, אז פספסתי קצת בכוונה. בדיעבד הצטערתי שנזהרתי.
בפעם אחרת, כשהלכתי לכוון הנמל, רוכב אופניים עבר לידי, וחטף את השרשרת מהצוואר שלי. באותו רגע חטפתי לו חזרה את השרשרת שלו. שמחתי, כי השרשרת שלי לא היתה באמת מזהב אבל שלו כן.