שבועיים אחרי הקבוצה הראשונה יצאנו לדרך. טסנו מאדיס לג'ידה שבסעודיה המערבית, משם בטיסת 'אייר פרנס' לפרנקפורט ואחרי יום המשכנו מפרנקפורט לניו יורק ומשם לישראל. 

 

"קוראים לי יִרגָה." כך אמרתי לפקיד העלייה, כשהגעתי לארץ ב-29 בדצמבר, 1989. הפקיד הביט בי רגע ואמר, "מהיום יקראו לך אהרון!" אני לא יודע למה הוא בחר דווקא בשם הזה, אולי זה בגלל הר' הגרונית, המתגלגלת, שיצרה צליל דומה לשני השמות, אבל אני לא הסכמתי להיות אהרון. "השם שלי הוא ירגה וכזה יישאר" אמרתי לפקיד המופתע, "גם כשקוראים לי ירגה, אני ישראלי ויהודי לא פחות ממך". 

באתיופיה בחירת השמות אינה מקרית, לכל שם שניתן לילוד יש סיבה ויש משמעות, והוריי בחרו בשבילי את השם ירגה, כי בשפה האמהרית הוא בעל משמעות כפולה; ביום שנולדתי היה אבי מעורב בקטטה מכוערת, ואמי התפללה שהמצב יירגע ויחזור לקדמותו, ומתוך כמיהתה לשקט, לרוגע ולשלווה, קראה לי ירגה. הפירוש באמהרית הוא: "שיהיה שקט ורגוע". הפירוש הנוסף לשם ירגה הוא, "שיישאר אתנו, בריא ושלם".