עומד לו בית בפאתי העיירה. שתי קומות, חצר. ומתחת לבית, במרתף, סוד. אבא שלי, הנריק קרופניק, היה חלק מן הסוד.

שבועיים קודם, הנריק נתפס על ידי סיור גרמני בוורשה ונלקח להוצאה להורג במתקן פאביאק, הכלא השמור של הגסטפו. רגע לפני ההוצאה להורג, הגרמנים שאלו אם יש בעלי מלאכה בקבוצת היהודים, ואבא שלי, שעבד בעיריית וורשה לפני המלחמה בתחזוקת מערכות המים והביוב, קפץ קדימה והכריז שהוא שרברב.

אחר כך הצביע על מכר בקבוצה בשם יוזף דומב ואמר שהוא העוזר שלו. במשך שבועיים, בתכנון מדוקדק, הם ייצרו סתימות ביוב עם סמרטוטים ופסולת. בחודש אפריל 1944, כשהגרמנים הורו להם לפתוח סתימה עקשנית במיוחד, הם ניצלו את ההזדמנות וברחו דרך המנהרות שהנריק הכיר כל כך טוב מהתקופה בה הבריח מזון ונשק לגטו.

לאחר לילה בתעלות הביוב קיבלו מקלט, אוכל ובגדים נקיים בביתו של כומר קתולי. יוליוש סלוני, חבר פולני של דומב, ארגן עבורם באמצעות המחתרת הפולנית מקלט בעיירה מחוץ לוורשה, במרתף ביתה של משפחת סוואבינסקה. המשפחה הסתירה אותם ועוד יהודים עד ינואר 1945, אז שחרר הצבא הרוסי את פולין מהגרמנים.