עד גיל 12 הייתי מופנם, שמן, הייתי מגמגם. באותה תקופה שהתחלתי לשחק הגוף שלי השתנה. גבהתי וקיבלתי צורה של בחור ספורטיבי. שאלו אותי אם אני רוצה לשחק. אמרתי כן. אמרו חסר לנו שוער. פתאום אני עומד במגרש החול...רפלקסים טובים, אני מזנק שמאלה, ימינה. הלכתי הביתה והרגשתי שיש בי משהו שאני לא מכיר.

​

משם התחלתי, הייתי כישרון, זיהוי אותי, נתנו לי לשחק. ואז עליתי לבוגרים בגיל 16 וחצי. הייתי בכיתה י'. הפועל טייבה הייתה אז בליגה ב'. שיחקתי משחק ראשון בחודש מרץ 1978 נגד בית"ר חיפה. אני מסתכל על השחקנים. וואו. הם היו האגדות שלנו. היה משחק אש נגד כפר קרע. וואו. רעדתי. בא אחד בשם עבדאללה ג'אבר. בלם אגדי. הסתכל עלי, טראאאח. נתן לי סטירה. תהיה גבר! אתה מהשושלת של הפועל טייבה. תהיה גבר! וואלה, הסטירה הזאת הממה אותי.

​

דע לך: אם אתה עומד בשער אתה בן אדם מיוחד. לא שחקן מיוחד, אתה בן אדם מיוחד. השוער, כשהוא בחר להיות שוער, ידע שהוא אחד. הוא ידע שכולם נגדו, שהוא הכי מושמץ בקבוצה והוא צריך להיות אינטליגנט עם המון מחשבות...