מאוד התרגשתי לקראת יום הולדתי ה-17, הראשון שחגגתי בארץ. הזמנתי את החברות שכבר הכרתי במשך השנה מבית הספר ומהשכונה. בתקופה ההיא, היה מספיק להזמין שבוע לפני. אבל לא היה לי פטיפון. איך אנחנו נרקוד כשאין לנו פטיפון? ובטח לא תקליטים. אז שאלתי חברה אחת, לא היה לה פטיפון. שאלתי בחור אחד, אין לו פטיפון. ביררתי בין החברות, אחת אמרה שהיא מכירה איזה בחור שיש לו פטיפון. תהיתי אם כל פעם שמזמינים אותו, זה רק בשביל הפטיפון, או שמזמינים אותו כדי ליהנות אתו. אמרתי בסדר, נבדוק אם הוא יכול להגיע אלי באותו יום שישי. הוא ענה בחיוב.

 

בערב, אחרי שכל החברים התאספו, התחלנו לרקוד. התלבשתי יפה, עקבים בפעם הראשונה, וסט, שמלה, רציתי להיות מגונדרת. כשנגמרה המסיבה, הבחור עם הפטיפון לקח את הפטיפון ואת התקליטים, אמר שלום ואני אמרתי לו תודה רבה. למחרת נפגשנו. שאל איך הייתה המסיבה, נהנית? אמרתי לו שכן. מאותו היום, התחלנו כבר להיות יותר חברים. ככה זה נמשך שלוש שנים עד שהתחתנו.