היה לי חבר, עולה חדש, מבוגר ממני בשלוש ארבע שנים, "אנחנו עומדים לפני בחינות הבגרות", אמר לוינסקי, "הגימנסיה שלנו זקוקה להכרה על ידי משרד החינוך. לצורך זה, היא חייבת להציג אחוז גבוה של תלמידים המסיימים בהצלחה את בחינות הבגרות. כפי שאתה יודע, המצב אינו כזה. הוחלט בהנהלת בית הספר לסלק כל תלמיד שעלול להיכשל בבחינות. תלמידים כאלה יסולקו מהגימנסיה על עבירה כלשהי." "אני..." הוסיף לוינסקי, "אני התנגדתי, אבל הייתי במיעוט. שאול, עשה מה שתמצא לנכון, אבל זכור: אל תאמר שאני סיפרתי לך." 

למחרת התייעצתי עם מספר תלמידים, בלי לגלות להם את מקור המידע. במיוחד חששנו מבחינת הבגרות באנגלית. בוקר אחד, אחרה תלמידה בשם רינה לבית הספר. היא הייתה חלשה בלימודים. כצפוי ולהפתעת התלמידים, הודיעו לה, שהיא מסולקת. איחור רגיל לבית הספר, לא יכול היה להיות סיבה לסילוק, ללא התראה מוקדמת. היה ברור שהיא מסולקת בגלל חולשתה בלימודים. חברי אמרו לי שאני צודק והוחלט להכריז על שביתה עד שיחזירו את רינה לבית הספר. ההחלטה על השביתה לוותה בצהלות שימחה ובהרמת כיסאות באוויר.