בשנים בהן גרתי עם משפחתי על הגבעה היינו מנותקים מן החשמל ואת בתינו וחצרינו האירו מנורות נפט, במקרה הטוב היה גם לוקס ששימש אותנו. את הלוקס היינו מציבים בעיקר תחת עץ התות הגדול ששימש את כל יושבי החצר והיה בחזקת המרכז התרבותי של יושבי הבית.

 

עם שקיעת הלוקס היינו מתכנסים אל תוך הבתים איש איש לביתו ואני שהייתי לקראת תום הלימודים והייתי חייב בהכנות לבחינות הייתי עושה לילות כימים לאורה של מנורת נפט. לאור המנורה למדתי בע"פ פרקים בתנ"ך או שירי ביאליק ומשוררים אחרים וכותב עבודות.

 

כך הייתי שוקד עד שהעייפות אפפתני, אז הייתי מנמיך את הפתיל של המנורה, האור היה דועך ואני הייתי שוקע לשנתי ומפליג אל חלומותי עד ליום המחרת. עקרונית היינו מנותקים מן הציויליזציה כך שגם לא היו לא תסכולים ותחרויות של מי יש לו יותר ומי פחות .נהננו מאותו היש הצנוע והדל שסיפק אותנו ואת צרכנו.

​

​