ראיון עם ד"ר רימונה כהן

בשנות ה 70 הייתה רימונה נערה בתיכון, ובהמשך שירתה בצבא בחיל השריון, בתקופת מלחמת יום הכיפורים. בראיון היא מספרת על ילדותה ברמת השרון, על חוויה  של  חופש ועצמאות  של ילדים, לעומת ההשגחה המתמדת והפיקוח היום: "היינו נפגשים בבוקר ליד הקן של הנוער העובד , ויוצאים לטייל , לפעמים  עד לים . מ 8 בבוקר עד 8 בערב , לוקחים תרמיל ויוצאים,  בלי טלפון סלולרי בלי מבוגר אחראי , יוצאים להרפתקאות"... .

בביתה הייתה תרבות של שירי ארץ ישראל . הרבה זמר עברי . אלו היו שנים של פסטיבל הזמר הישראלי: "זה היה אצלי בבית טקס : המשפחה יושבת מול הטלוויזיה ,שחור לבן , היינו מהמרים מי יזכה השנה . היה ממש אירוע משפחתי חשוב .התחרו השירים שנחשבים היום נכסי צאן ברזל : שלמה ארצי שר את "אהבתיה", יזהר כהן שר את "שיר  כלולות". "אני זוכרת את אבא שלי רואה את המערכון של הגשש החוויר –"מים לדוד המלך" ונקרע מצחוק . עוד טקסים קבועים היו הצפייה המשפחתית בחידון התנ"ך, השידורים הקבועים של יום העצמאות , לראות בערב שבת את הרב אביגדור אבידור הכהן היה גם טקס. כילדה "ההורים היו לוקחים אותי להופעות למשל  של "שלישיית גשר הירקון" ,  אריק איינשטיין , ההופעה השל חוה אלברשטיין , אני זוכרת אותה במופע הראשון עם הגיטרה".

רימונה מתארת את משוררים ומשוררות  שהעריצה, היא מציגה מחברת אישית בה אספה שירים שנכתבו בכתב ידה או גזרי עיתונים שהודבקו בה. האהבה לשירה בתקופת התיכון מצאה ביטוי  בצפייה בפסטיבל של שירי משוררים ובאיסוף ספרי שירה.  הקשר לספרות עברית ולשירה נמשך גם בלימודים האקדמיים.

כחיילת ב 1977 שירתה בגזרת סיני וחוותה מקרוב את מאורעות המלחמה ההיא, שהשפיעה עליה מאד, כמו על כל בני הדור. הציטוט הבא הוא מתוך ספור שכתבה ארבעים שנה מאוחר יותר: " ככה עבר יום הכיפורים, וככה  בערך עברה המלחמה. הייתי כמה שבועות בביר תמדה, לבד, אני חושבת בת יחידה בכל סיני. הזהירו אותי שיש חוליות קומנדו מצריות בשטח, אז נעלתי את הדלת של הקרון חזק. חוץ מפעם אחת שהחבר שלי מצא אותי ובא  אלי עם משאית זיל מצרית. אני איבדתי את ההכרה. זו הפעם הראשונה והיחידה בחיים שהתעלפתי, אבל הוא היה חי. הייתה לו שריטה על הלחי הימנית, מתחת לעין, והפנים שלו היו לבנים וקשים. הרבה יותר מאוחר, נסעתי עם החבר שלי, שנשאר כמעט קצין יחיד חי מהפלס"ר ההוא, למסעות ארוכים של ביקורים אצל המשפחות, והוא היה מספר בפרטי פרטים מה היה, ואיך הם מתו. אני הייתי מקשיבה ושותקת. אחר כך הוא נפרד ממני, ונפרד מהארץ, ונסע להרבה מאד שנים רחוק מהמלחמה  שהרעילה אותו והכאיבה לו כל כך. אני עברתי לירושלים, עם תחושה שאיפה שאני מניחה את כפות הרגליים שמה האדמה עלולה להתפרק".

כיום ד"ר רימונה כהן מרצה במכללה האקדמית בית ברל.