אני בת 21. בגיל 16 הקמתי  את "כנפיים של קרמבו", תנועת הנוער הראשונה והיחידה בישראל לילדים עם צרכים מיוחדים. התנועה מאפשרת לילדים שסובלים מנכויות לצאת מהבית בשעות אחר הצהריים, לשחק, לפגוש חברים ובעצם להתנהל במידת האפשר כמו ילדים "רגילים". זה נותן גם להורים שלהם מרחב נשימה, להקדיש זמן לילדים האחרים במשפחה, ללכת לסופר.

נחשפתי לנושא בגיל 11, כשבעקבות מודעה בעיתון של ארגון איל"ן התחלתי להיות חונכת של ילד צמח לקשר מאוד חזק ואינטנסיבי איתו ועם המשפחה שלו. יום אחד עברתי ליד קבוצה של נערות ונערים מהנוער העובד שמכרו עוגות במטרה לגייס כספים לנזקקים, וחשבתי, איך זה יכול להיות שאין דבר כזה לילדים עם צרכים מיוחדים?

נרשמתי לארגון 'ליד', ארגון לעידוד מנהיגות צעירה, והם עזרו לי לפתח את הרעיון שלי. בדקתי עם עשרות הורים לילדים עם מוגבלויות מה הצרכים האמיתיים. התחלתי בעיר שלי, הוד השרון, והיום יש סניפים בנצרת עלית, אשדוד, צור יגאל, באר שבע, רחובות ועוד. קראנו לתנועה "כנפיים של קרמבו": כל קרמבו במפעל נעטף ביד, באופן אישי, ואנחנו עוטפים את הילדים האלה באהבה. כשילד שמעולם לא הוציא מילה, בגיל 15 המילה הראשונה שלו היא "קרמבו" – איזו נקודת אור זו! אלה המקומות הקטנים שמרגשים ונותנים כוח להמשיך.

אנחנו עובדים עם כל סוגי הנכויות. אצלנו כל נער יכול לקחת חלק בפעילות. יש לנו כ-1500 מתנדבים משכבות שונות וממקומות שונים בארץ. המתנדבים הם מגיל עשר עד גיל ארבעים, ילדים צעירים, חיילים, הורים - כל מי שמוכן לעזור. כל תחילת שנה, כדי לגייס מתנדבים נוספים, אנחנו עוברים בבתי ספר, באוניברסיטה ובצבא. משוחחים, מספרים, מזמינים. גם במשפחה שלי כולם פעילים: אמא שלי, שהיא עובדת סוציאלית, מדריכה את המתנדבים; אבא שלי עוזר בהסעות; אחי שהוא יועץ ארגוני נותן לנו ייעוץ בכל מיני תחומים; החבר שלי, שהיה מתנדב בעבר, מעביר את הפעולות וחונך.

יש קושי עצום בגיוס כספים. כל הפעילות מבוססת על תרומות, והסעות לנכים זה דבר מאוד יקר. וקיים גם הקושי האנושי-רגשי: אנשים מסיטים את העיניים כדי לא לראות את הילדים שלנו. הנושא של ילדים בעלי צרכים מיוחדים הוא פינה חשוכה בחברה. יש הרבה בורות והרבה אטימות, למשל בנושא של נגישות. החלום שלי הוא שהתנועה תהיה מוכרת על ידי משרד החינוך כמו תנועות נוער אחרות, שיהיה סניף בכל עיר.

התחלתי עם תחושת שליחות שהפכה לייעוד שאין ממנו דרך חזרה, הפכה להיות כל עולמי. רציתי להשפיע על עם ישראל. מנהיגות בעיני היא כשאתה מחליט באיזשהו שלב להתנתק מהאגו שלך בשביל המטרה וכולם הולכים אחריך כי אתה מאמין במטרה. כן, אני רואה את עצמי כמנהיגה. אבל אני רואה גם בך, המראיינת, מנהיגה: בעצם החשיפה שלך לנושא את מנהיגה.

כדי להנהיג צריך להפעיל גלגל תנופה - להמשיך ולחדש, לסחוב אנשים אחריך. צריך שינועו איתך כל מנהלי הסניפים, שגם הם מנהיגים, ואיתם כל החונכים, שגם הם מנהיגים, כי לכולם יש אותם ערכים. אין אצלי מנהיגות קטנה.