האם לכל אדם תכונות הנהגה שיכולות לבוא לידי ביטוי בנסיבות מסוימות?

אני אדריכלית. כשעברתי לפלורנטין לפני שש שנים, ניגשתי לעירייה וראיתי  תוכנית עתידית בשם 'תוכנית אב פלורנטין' ומאוד התרשמתי ממנה.

כל הפעילות התחילה כרצף של אירועים שהתגלגלו מעצמם. כשהתחלתי בה לא ידעתי למה אני נכנסת. בוקר אחד בדרך לעבודה עברתי עם בן זוגי ליד שלט שהעירייה הציבה.    בן זוגי הפנה אלי שאלה תמימה, מה זה השלט, ואני עניתי שזה שלט שמודיע על תחילת תוכניות בינוי בשכונה. השלט הכיל תיאור מילולי של התוכנית, גבולות, מספר יחידות דיור ונתונים טכניים. במבט ראשון שמחתי שסוף סוף מתחילים ליישם את תוכנית האב, אבל משהו לא הרגיש לי בהיר וזה הטריד אותי. אחרי כמה ימים ניגשתי לעירייה להסתכל על התוכניות ולקח לי שלושים שניות להבין שאין שום קשר בינן לבין תוכנית האב. היה לי ברור שצריך להתנגד לתוכניות אבל לא היה לי מושג איך.

מהר מאוד הבנתי שהדרך היחידה להתנגד היא לחבור לעוד אנשים. התנגדות צריך להגיש תוך חודשיים מהצבת השלט ולי נשאר חודש. החלטתי להיעזר בכל הארגונים ששמעתי עליהם, ביניהם עמותת "במקום" שהיא עמותת מתכננים למען שוויון ושקיפות בתכנון, עמותת "אדם, טבע ודין", החברה להגנת הטבע ועמותת "מהפך" שמטרתה לחזק את החיים האזרחיים בשכונות מצוקה.

היה לנו מאוד חשוב לרתום את תושבי השכונה למאבק. שבועיים לפני הגשת ההתנגדות העמדנו שולחן הסברה. כל יום התייצבנו ברחוב כדי ליידע ולהסביר לתושבי השכונה את תוכן השלט ולהחתים אותם על ההתנגדות. הדוכן הוא שלב מאוד מהותי בתהליך. נוצרו שם מפגשים שכונתיים, ושם למעשה התגבש הגרעין שמוביל את המאבק וממשיך להיפגש כל יום רביעי בערב.

התחלנו בקמפיין ציבורי מסיבי שכלל אירוע עם הופעות של אמנים תושבי השכונה. הגיעו מעל 2000 איש ומתוכם 600 חתמו. זאת הייתה נקודה משמעותית מבחינת החשיפה לתושבים וגם לתקשורת.

המאבק הוא על כמה נקודות: מחסור בשטחים ירוקים ובשטחים ציבוריים כמו בתי ספר, גני ילדים, ספריה (תוכנית האב מציעה פתרונות אך היא מסמך עקרוני מנחה, ללא תוקף חוקי); על הכרה באופי השכונה ובנייה שמשמרת אותו; ועל המשך הפיתוח - אין תוכנית בינוי צפופה יותר מזו באף שכונה בתל אביב.

הבנו שלא מספיק להגיד שהתוכנית לא טובה, אלא צריך להביא אלטרנטיבה. בגלל טעות טכנית הגשת התוכנית בעירייה התעכבה בחודשיים וכך הרווחנו זמן. התחלנו להיפגש בימי רביעי, גיבשנו עקרונות ועל פיהם בנינו תוכנית אלטרנטיבית. התוצאה הייתה שהגענו מאוד מאורגנים לדיון בוועדה המקומית וכבר שמעו עלינו הרבה. בעקבות זאת החלטת הוועדה הייתה לערוך דיונים בשיתוף איתנו, עם תושבי השכונה, לשבת סביב שולחן עגול ויחד להגיע לפשרה בין התוכנית הקיימת לבין הצרכים שהצגנו. בדיעבד, זו הייתה המטרה שלנו מלכתחילה, בלי שידענו את זה. כרגע אנחנו בעיצומו של תהליך עבודה משותף.

אני לא רואה את עצמי מנהיגה. נכון שצריך מישהו שיארגן וירכז, אבל האנשים עושים את התהליך. יש המון פעילים והמון רעיונות וכלום לא היה קורה בלעדיהם.

החזון הוא להביא לשינוי מהותי באופי התכנון. לנצח את המנגנון בשביל עוד שכונות, כדי לאפשר לאזרחים להיות שותפים בתכנון המקום שבו הם חיים.