אני נוירולוג, ויש לי תת-התמחות בנוירולוגיה אינטגרטיבית. התחום שלי הוא פסיכונוירולוגיה, שעוסקת בהשפעת הנפש על הגוף. המרכז האינטגרטיבי שאני מנהל פועל תחת השם

"בית רפואה הרצוג", ולא בית חולים גריאטרי. כדאי לקרוא לזה בית רפואה כי המטופלים נמצאים בתהליך של ריפוי. אני לא מאמין באשפוז - אשפוז גורם לפגיעה בבריאות ובשינוי לרעה של המחלה.

אנחנו מנסים להחזיר את האחריות לאדם עצמו, שיבין שהוא אינו יכול לנהל אורח חיים לא בריא גם מבחינה פיזית וגם מבחינה נפשית ורוחנית ולצפות להיות בריא. הוא שותף פעיל בקביעת הבריאות שלו, והוא צריך לשאול את עצמו מה באמת נותן לו כוח בחיים.

לדוגמה, אישה בת 70 הגיעה למרפאה בגלל מיאסתניה גראוויס, מחלת שרירים, אחרי שטופלה בטיפולים הרגילים. היא עברה הערכה מאד ממושכת, כי אנחנו רוצים להבין את האדם, מה הרקע התעסוקתי, חברתי, נפשי, רוחני, פיזי ומשפחתי. זו אישה ללא ילדים, שטיפלה בפעוטות בפעוטון בשכונה שלה, והפעוטון נסגר. הסתבר שהייתה סמיכות זמנים גדולה, פחות מחודש, בין הפסקת העבודה והתחלת המחלה. כששאלנו אותה על הקשר היא פרצה בבכי, היא הבינה שהיא נושאת מטען רגשי גדול. חיפשנו יחד פתרונות, והיא אכן חזרה לפעוטון אחר. לאחר ביקורים חוזרים במרפאה היא הפחיתה במינון התרופות ולבסוף הבריאה.

המחקר מראה שמצב נפשי שלילי המוגדר כסטרס מהווה גורם סיכון לתחלואה. חשוב שנטפל בהורדה של סטרס, בשיפור של well-being. זה יכול להשפיע על החינוך, על מדיניות חוץ, על היחס שלנו כלפי השכנים שלנו.

יש חוקרים שטוענים שבחברה שלנו רוב התחלואה באה מהפרעה במשמעות. יציאה לפנסיה היא דוגמה טובה, כי הדבר העיקרי בחברה שלנו שנותן משמעות לאדם הוא עבודה וקריירה. אבל יש אנשים עם מערכת משמעות שהיא מעבר למקצוע: הוכח שאנשים בעלי רמה רוחנית גבוהה מידרדרים בקצב יותר איטי ושתוחלת החיים שלהם גבוהה יותר.

הרפואה, והפסיכולוגיה ברובה, לא לוקחות בחשבון את המציאות הרוחנית של האדם. בבית החולים פתחנו תוכנית לתמיכה רוחנית לחולי כל הדתות. יש מצבים שבהם התחום הרוחני הוא הוא ליבת הבעיה. אנחנו לא כופים ולא מביאים את האג'נדה של התומך הרוחני; הרעיון הוא לפגוש את האדם במקום שהוא נמצא.

החזון שלי קשור לחינוך לבריאות. הטיפול היום מאד מפורק - מתייחסים לאדם מבעד לבדיקות. להרבה מהחולים הגריאטריים יש רשימה עצומה של תרופות, שעל חלקן אנחנו יודעים שהן גורמות נזק. הכיוון של רפואה אינטגרטיבית נכנס לאט לאט, בצעדים קטנים ומהוססים. נדרש כאן שינוי מערכתי: מערכת שלא תעבוד על תגמול למספר חולים שהרופא רואה בשעה. בסופו של דבר זה גם יהיה חסכוני: פחות כספים יתבזבזו על בדיקות מיותרות, ניתוחים מיותרים, תרופות מיותרות.

אני רוצה להנהיג את עצמנו, את המרפאה שלנו ואז להמשיך החוצה. מנהיגות באה מהנהגת עצמו. אם אדם מנהיג את עצמו בדרך הנכונה, הראויה והטובה, הכלי שלו מתמלא והוא גולש החוצה. באופן טבעי האור שלו נשפך על גדותיו - זו עבודה מהפנים אל החוץ ולא להיפך. כי הכל נובע מאותו שורש - שהאדם הוא יהלום, שיש בו ניצוץ אלוקי.

ד"ר יקיר קאופמן

מנהל מחלקה נוירולוגית בבית-חולים בירושלים, הבונה תוכנית טיפולית בה המטופל לוקח אחריות על החלמתו בקהילה