במסגרות רבות ומגוונות אני עוסקת בהדרכה בנושא צפרות. צפרות בשבילי זה כל החיים.

אני מורה, מדריכת מורים ועוסקת בכתיבת ספרים והכול בהיבט של עשייה ירוקה. רוב עבודתי עוסקת בתחום המדעים. בבית ספר בגעש אני מובילה פרויקט חקר סביבה, שמטרתו להכיר את הסביבה ולפעול למענה; מובילה חוגי צפרות לצעירים בכיתות ג' - ד' ולבוגרים בכיתות ה' - ו'; מנהלת שני קורסים במדעים בבתי ספר בתחום איכות הסביבה; מדריכה מטעם תוכנית קרב בבית ספר ערבי-יהודי בנושא צפרות; מדריכה חוגי צפרות לנוער ולמשפחות - ילדים מבית הספר והוריהם.

יצרתי מסלול של הכשרת צפרים - חוגים מכיתה ז' ואילך. אפשר להישאר בכיף של הטיול, אפשר להעמיק בלמידה, תלמידים יכולים להדריך ילדים ומי שטוב יכול גם להדריך מבוגרים. יש טיפוח של הדור הצעיר לקראת צפרות. זה חלק מהחזון, זה הדור הבא של הצפרים. הגאווה שלי זה ילד אחד מכיתה י"ג, שעבר קורס הטבעה, עבר שלב ב' ועכשיו מותר לו לטבע ציפורים בעצמו.

הצפרות זו הזדמנות מטורפת לחשוף אנשים לנושא הציפורים. בטיולים יש תנועה ופעילות שמוציאים את הילד מהמחשב, וזה חודר ללב. הילד קם בארבע בבוקר בקור אימים, לפעמים בשלג, לפעמים בחום אימים, זרוק בשטח - זו חוויה שמחוברת לטבע. יש גם מפגש בין-דורי אמיתי שבו מבלים ביחד, נותנים עזרה לזולת, יש אחריות משותפת כלפי הציוד והעשייה.

הדבר החשוב בעיני זו השמירה על הטבע. למשל, לא רצים אחרי ציפורים. אני מחנכת לכך שילד יראה שיש ציפור, יכיר את הציפור בשמה ויידע עליה, יידע להנות ולשמור עליה.

המשפחה שלי למדה לקבל את זה והם לעתים יוצאים לטיולים שאני עורכת למשפחות של החוג ומשתלבים בהם. בני, רון, יחד איתי בנושא צפרות. כשאני מדריכה, שאר המשפחה מטיילת באופן עצמאי, וזה בסדר.

אני לא מנהיגה, אני סוחפת. ההתלהבות שלי זה משהו מדביק. אני איש שטח, דומיננטית אבל עובדת בשיתופיות. לעולם לא מדריכה לבד - תמיד יהיה איתי צוות, שלכל אחד בו יהיה תפקיד. בגלל שאני סוחפת, הצלחתי לרתום שני מנהלי תחנות שיסבירו לתלמידים על הטיבוע ועל הציפורים. הם לא חייבים לעשות את זה.

החזון שלי הוא לפתח את תחנת הטיבוע כמשאב חינוכי, מעין כיתת לימוד חוץ בית ספרית להוראת תלמידים לקראת היותם צפרים. שבכל תחנת טיבוע תהיה הקצאה להסללה של הכשרת צפרים. טיבוע ציפורים זה חקר שמכיל בתוכו שמירה על  הטבע מכיוונים שונים - למשל חקר ינשופים, צפרות של המים, מחקרים שנערכים במשך שנים, מעקב אחרי מספרי הציפורים וקבלת החלטות על שימור. אם היו משאבים הייתי ממסדת את מה שאני עושה בהתנדבות, וקונה ציוד לצפרות: משקפות, טלסקופים, שולחן הדרכה לשטח, פנסים לתאורת לילה, ציוד לטיולי שטח.

צפרות זה עולם יפה. מה שמניע אותי זו הפליאה מהטבע, ההבנה של מה שקורה סביבי. אני עומדת משתאה איך ציפור קטנה מצליחה לעבור 3000 ק"מ. איך מבנה הגוף שלה מותאם לתפקודים. זה מדהים, החוכמה בטבע, וזה גם היופי. זה מאוד מרגש אותי בכל פעם מחדש.