אני בן 21 ואני גר במתן. הקמתי חוג שהנושא שלו שונה מהמקובל: חוג ריקודים סלוניים. ריקודים בזוגות, לילדים ולמבוגרים.

התחלתי לרקוד כשהייתי ילד. ראיתי בתמונות בגדים מיוחדים של רקדן וביקשתי מאבא שלי שיביא לי כאלה מחו"ל. אחר כך התחילו לשדר בטלוויזיה את התוכנית "רוקדים עם כוכבים" וקיבלתי חיזוק לכך שזה החוג שאני רוצה.

פניתי למתנ"ס במתן. התשובה שקיבלתי הייתה שאין דרישה לחוג כזה, אבל אין להם התנגדות שאני אנסה לארגן את זה. התחלתי להסתובב בין הילדים. ביקשתי רשות מהמורות של חמש שכבות בבית הספר להציג את הנושא בזמן השיעורים, והן איפשרו לי. בתחילה לא הייתה היענות אבל כל הזמן המשכתי בפעילות הסברה. לקחתי דף עם מספרי טלפון של הילדים ופניתי אליהם אישית. חיפשתי מורים לחוג. לא ויתרתי.

בהתחלה השתתפתי בחוג של בנות. לא היה לי אכפת מה אומרים עלי. קראו לי בשמות גנאי והיו הצקות. אפילו לא רציתי לספר על זה, אבל עכשיו אני חושב שזה תרם לאישיות שלי, חישל אותי מול לחץ חברתי. המשפחה תמכה ועזרה, ההורים ביטלו תכניות שלהם כדי שאני אצליח. אני פעלתי, אבל הם עזרו ברעיונות ותמכו בי שלא אוותר. לא הייתי מצליח אם הם לא היו לצידי.

המתנ"ס הסכים לפתוח את החוג כשהצלחתי לגייס ארבעה ילדים. כדי לפרסם את החוג התחלנו להופיע בחגים, באירועים שונים וגם במסיבות מבוגרים בערב. בינתיים הצטרפו עוד ארבע בנות וזכינו במדליית זהב באליפות חובבים בבת-ים, וזה בסך הכול אחרי חצי שנה של לימוד ריקודים.

לאט לאט ההתעניינות גדלה, הצטרפו עוד ועוד ילדים, ואז המבוגרים רצו גם, וקם חוג של מבוגרים. היום במתן יש שלוש קבוצות שרוקדות. בשנה שעברה פניתי לגננת של אחותי והצעתי ללמד את ילדי הגן לרקוד. עבדתי עם הילדים כל יום שישי. לימדתי אותם ריקודים קלים וראיתי שהם מתלהבים. עכשיו הקטנים האלה באים לחוג הילדים במתנ"ס.

אני כל הזמן רוצה להשפיע במשהו. אם לא הייתה לי הגבלת תקציב הייתי מנסה להגדיל בארץ את הידע הטכנולוגי וגם את התרבות. שלא יהיו קללות, שלא יזרקו זבל. אולי צריך לעשות את זה על ידי הכנסת שיעורי נימוס לבית הספר.

האם אני מנהיג? אם בחרתן אותי לתערוכה של מנהיגים, סימן שאני מנהיג... אני מרגיש שצריך לשנות, אם משהו לא מוצא חן בעיני אז אני פועל. מנהיג בעיני הוא אדם שיש לו יכולת לקדם קבוצת אנשים לדרך, למקום הכי טוב שהם יכולים להגיע אליו ביחד.

גם בעבר היו נושאים שהתחלתי לטפל בהם. למשל בכיתה ג'-ד' הפריע לי שהשירותים בבית הספר מלוכלכים. יחד עם חברים התחלתי בפרויקט לדאוג שהשירותים יהיו נקיים. ראו שאיכפת לנו, ובהמשך גם ההנהלה התגייסה: צבעה, שיפצה והגבירה את המודעות לניקיון בשירותים. גם במועצת תלמידים המשכתי בהתמודדות הזאת.

אם תחשוב איך לקדם דברים, אז בסוף זה ייצא לפועל. אסור לוותר. ברור שהיה יותר פשוט בשבילי ללכת לחוג ריקודים סלוניים בפתח-תקוה מאשר כל הבלגן הזה, אבל אני רציתי להביא את זה לתוך היישוב שלי. כיום אני רוצה להמשיך בצורה מקצועית ואת זה אני עושה בחוג פתח-תקווה, פעמיים בשבוע. אני רוקד עם בנות בוגרות יותר ממני ומצליח מאד כבן זוג.