כשעליתי בשנת 1935 הייתי בת 16. הגעתי לחדרה בחודש אוקטובר. בן-הדוד שמר לנו מקום עבודה, כך שבסתיו הרווחתי כבר 12 גרוש ליום עבודה. בשנה הראשונה לעבודה למדתי לעטוף את פרי ההדר. זו הייתה עבודה עדיפה על עבודת הקטיף. צריך גם לזכור שבימים גשומים לא התבצע קטיף ואלו שעסקו בעבודה זו לא יצאו לפרדסים ולא הרוויחו אפילו גרוש.

אני עבדתי בחברה קטנה. נהוג היה לעבור קורס שהכשיר את האורז לעבודה, אני למדתי תוך כדי עבודה. בקבוצה הייתה חלוקה להתמחויות: נגרות, אריזה, קוטפים, מבררים, עוטפים, אורזים, מחתימים, סוגרים (את התיבה) ומרימי תיבות. אלה היו שני גברים חזקים שהיו מעמיסים על משאית תיבה-תיבה, שמשקל כל אחת הייתה 50 ק"ג. הייתה חברּות בין כולם, אם כי הקוטפים עבדו בפרדס והיוו תת-קבוצה נפרדת. אנו עבדנו בבית האריזה, וישבנו על הארץ, על המחצלות. עבדנו אחת מול השנייה: 'ימניים' מול 'שמאליים'. הרגל הייתה מקופלת ועליה היו מונחים ניירות האריזה, להם היה ריח מיוחד, מוזר, לא מוכר.