הערב ירד והחשיכה השתלטה על המחנה, שהיה עדיין חידה בעיניי. הייתי עסוק בסידור מיטת הסוכנות, היצוקה מברזל ופסים לאורכה ולרוחבה. באוהל לא היה דבר מלבד המיטה הנוספת שנועדה לשותפי שעדיין לא הגיע. התחלתי לסדר את המזרן המאולתר ואת הקש הדוקרני שבתוך השק הלבן, כדי שישמש מצע לעצמותיי. ישבתי עליו לרגע, וריח מוכר ונעים של תבן ואבק מילא את נחיריי. מחשבות שונות ומשונות החלו לטרוד את מוחי, בסתר לבי בכיתי ופיללתי שיהיה זה רק חלום, אך המציאות טפחה על פניי.

​

נוכחותה של אמי, שהעתירה עליי מכל טוב בביתנו הדל, ליוותה אותי בלילי הראשון מחוץ לבית, ועוררה בי געגועים לחיקם החם של ההורים. שכבתי על המיטה כשתרמיל ריק משמש לי כרית ובלי לחלוץ את נעליי, נרדמתי קמעה. את קריאת התרנגול שמעתי בעודי ער, כשבליל המחשבות טורד את מוחי ואינו פוסק. נזכרתי איך בילדותי, בשוכבי על אדן חלון ביתנו שפנה מערבה, אהבתי לעקוב אחרי קרני השמש של הבוקר, שריצדו על ההרים ממול בשלל צבעים.