על הדיאלוג הקורצ'אקי

יאנוש קורצ'אק

​

יאנוש קורצ'אק סופר, רופא, מחנך והוגה חינוכי יהודי פולני. נולד בשנת 1887 בשם הנריק גולדשמיט ונרצח בטרבלינקה ב - 1942 . היה מנהלם של בתי יתומים, שהיוו את אחד הניסיונות המוקדמים ביותר בחינוך דמוקרטי.

 

במרכז משנתו החינוכית של קורצ'אק ניתן לזהות מספר עקרונות יסוד: יש להכיר את הילד הכרה מלאה, יש להבין את נפשו ואת עולמו המיוחד, יש להודות במלוא זכותו לכבוד ולאהבה. לדעתו הילדות איננה תקופת הכנה לחיים אלא החיים עצמם. ניתן לזהות קרבה בתפיסתו החינוכית לזו של דיואי. כדיואי גם קורצ'אק האמין כי החינוך הוא צמיחה מתמדת של האדם מתוך עולם החוויות וההתנסויות שלו. מול התפיסה הישנה של בית הספר שבחלקה קיימת עד ימינו, מתאר קורצ'אק בית ספר שבו ילמדו ילדים מתוך דיאלוג עם החיים  "שבה ילמד על האדם והסביבה בה הוא חי , יתמודד עם אורחות חיי האדם, ישאל שאלות על טעמם של החיים, על האפשרות להשפיע עליהם, על סיכוי האושר, על אהבה ואנושיות". (כהן, אדיר,ע' 181 1988 ).  

הפילוסופיה החינוכית של קורצ'אק נפגשת עם רעיונותיו של בובר. יחסו של קורצ'אק אל הילד הוא יחס אני-אתה הבובריאני. בעיני קורצ'אק הילד הינו אדם שווה ערך, דמות שלמה הניצבת אל מול המחנך שלה. זו פגישה בין שניים הפועלים זה על זה ומופעלים זה על ידי זה: "שעה שאני מדבר או משתעשע עם ילד – נקלעים כמקלעת אחת שני רגעים של חיי וחייו שהם בשלים בשווה" (כהן, אדיר,   ע' 143, 1988 ). יש כאן קבלה, אמון ויחס של שוויון מהבחינה ששני השותפים בשלים באותה מידה לדיאלוג ללא קשר לגילם מטענם התרבותי או הידע שלהם.

 

דרכו של קורצ'אק המחנך היא דרך דיאלוגית היוצרת ומעודדת אמון בילד, מקבלת אותו כפי שהוא, ומבקשת להפגיש אותו עם העולם ועם הדעת. קורצ'אק דוחה את הגישות שיש בהן אינדוקרינציה, כפייה, הפעלת כח, הענשה, אילוץ.

בהגותו של קורצ'אק על החינוך מהדהד משהו מן הגישה התלמודית. קורצ'אק מציע את ה"חברותא" הלומדת לימוד עצמי, השואלת שאלות, מעלה תהיות ומשתפת פעולה כדי לגלות וכדי לדעת על פני ריטואל השינון וההרצאה.