על הדיאלוג האבן ח'לדוני

אבן ח'לדון

​

על פי זמנו נמצא אבן ח'לדון (1332-1406) בסוף התפתחותה של המחשבה האיסלמית בימי הביניים. יש הרואים בו את אבי תורת החברה ותרבותה. אבן ח'לדון, יליד טוניס, היה היסטוריון והיסטוריוגרף ערבי מפורסם, הנחשב לאחד ממבשרי הדרך של ההיסטוריוגרפיה וחקר הסוציולוגיה והכלכלה. חיבורו המפורסם ביותר הוא מוקדימה (או אקדמה).

 

אבן ח'לדון בקש להעלות על הכתב את מכלול יסודות הקבע המשותפים לכל המצבים ההיסטוריים, ואת מכלול המסיבות, המתחלפות לפי המקום והזמן.  בין היתר ניסה להבחין במהלך ההיסטורי בחוקים בעלי תוקף כללי.

 אבן ח'לדון נחשב לאבי המושג "התודעה הקיבוצית" העומדת במרכז תורתו החברתית לא במובן הלאומי אלא יותר בהיבט של נאמנות לשושלת ללא זיקה לשטח קרקע מסוים. הקשר הוא קשר דם ולא קשר אדמה.

 

אבן ח'לדון תאר את תפיסת עולמו בתחום החינוך אף על פי שאינו משתמש במונח "חינוך". במימד ההצהרתי אומר אבן חלדון: "הדרך הקלה ביותר לרכישת כושר באחד המדעים היא לפתוח את חרצובות הלשון ולהשתתף בשיחה ובדיון על בעיות מדעיות. שיחה כזו היא המקרבת לו לאדם את עניינו של אותו מדע ומאפשרת לו להשיג את מבוקשו" (אקדמה ע' 773) . מכאן משתמע כי הוא מעודד דיאלוג בין לומדים כמצמיח חשיבה. בכתביו כשהוא מפרט את דרכי ההוראה המועדפות עליו בולטת חשיבות המורה כמקור הידע וכ"מעביר הידע". בעבודת המורה  מתאר אבן ח'לדון את עקרון ההדרגה והחזרה בת שלושת השלבים, המבוססת על אישיותו של המורה ואקטיביות בלעדית שלו ומדגיש כי עדיף להשתמש במורים טובים ומפורסמים (הקדמה ע' 771).  לכך מוסיף אבן ח'לדון את המונח "דוגמאות מוחשיות" (אקדמה, ע' 1031) הכוונה היא להשתמש בדוגמאות מוחשיות כדי להסביר מונחים מופשטים לתלמידים.

את מקומו המרכזי של המורה ניתן לזהות בדבריו "בני האדם מקבלים את ידיעותיהם, את השקפותיהם, ואת יתרונותיהם אם בדרך לימוד והוראה והרצאה, ואם בדרך של חיקוי וספיגת דעה במישרין מן המורה. כשרים שנרכשו בדרך של מגע אישי וקליטה במישרין – מבוססים ומושרשים יותר" (אקדמה ע' 1044 ).