על הדיאלוג הבובריאני

בובר, מרטין מרדכי

  

על פי בובר דיאלוג זו סיטואציה  "ביני ובין העולם, שבה מתאפשרת הזדמנות לדעת את עצמי מתוך התקרבות – מודעת, סקרנית, קשובה, פתוחת לב ופקוחת עין – אל מהותו של הדבר שעמו אני נפגש".

 

מרטין בובר היה סופר והוגה דעות אנתרופולוגי-דתי. נולד בווינה בשנת 1878 ונפטר בירושלים בשנת 1965. 

מפעל חייו של בובר הידוע בשם "הפילוסופיה הדיאלוגית" הינו חקירה ממושכת שתכליתה להציב ציוני דרך בולטים בתוך תחום מורכב: תחום הביניים המוצב בין אדם לרעהו וביו אדם לאלוהיו. הוא חיפש דרך אל הוויה אנושית אותנטית.

בובר כתב את הגותו מתוך ניסיון לחפש משמעות לחיים במציאות שבה מחד, האדם הגיע לשיא מבחינת הישגים מדעיים וטכנולוגיים, ומאידך מצא עצמו במצוקה אנושית גדולה שבאה לידי ביטוי בחוסר אונים, בדידות והעדר משמעות לחיים.

בובר טען כי יחסי "אני-אתה" מצויים במרחב הרוחני המתקיים בין שני בני אדם (סובייקטים) ומכיל את שניהם. הם אינם מוגדרים וכבולים על ידי העולם המדעי-טכנולוגי אלא יש להם ממשות אנושית והם הם הבונים את האדם (הסובייקט) כאישיות יוצרת, מכריעה, מרגישה שאינה ניתנת למדידה ולהערכה כמותית (סופית). על פי בובר הדיבור הוא מרחב הקיום של הרוח האנושית ובאין דיאלוג אין קיום לאדם כיצור רוחני.

בזיקה אני-אתה של בובר מספר מאפיינים: מתקיימים יחסי גומלין בלתי אמצעיים, היא אינה סופית , היא מתרחשת בחלל ובזמן שלא תמיד מוגדרים ולא בהכרח ניתנים לתיאור ולכימות.

 

מפגש דיאלוגי מאופיין ביכולת להיות נוכח ללא שריון המחשבה, וללא צורך להגן על "סדר" שנקבע מראש במחשבה. הכוונה היא להיות ללא שכבות, שבובר מכנה אותן שריון, של דעות קדומות שדרכן אנו בוחנים ואומדים את העולם. אין זה משנה אם מדובר בתפיסות פוליטיות, פילוסופיות, דתיות שמסודרות בראשינו לבין דעות קדומות על אנשים או דברים.