על הדיאלוג הסוקרטי

"דע את עצמך" - כתובת על שער מקדש אפולון בדלפי

 

סוקרטס נולד ביוון לאב פסל ואם מיילדת בשנת 469 לפני הספירה והוצא להורג בשנת 399.

על פי סוקרטס, שהתלהב מאוד מן הכתובת על מקדש אפולון, "האמת גלומה בנפשו של כל אדם. תפקיד השאלות שמציג סוקרטס לבני שיחו הוא לחשוף את האמת הזאת, לסייע להם "ללדת" את האמת מתוך עצמם" (שקולניקוב ווינריב,1997).

סוקרטס סבר כי עיקר החכמה היא עשיית הטוב. הקושי הוא בהבחנה בין טוב ורע מבחינת הכלל ומבחינה אישית. סוקרטס מזמין את האנשים לחבר בין ההכרה ובין האהבה כדי להיכנס לדיאלוג עם בני האדם.  לשיטתו דיאלוג הוא החלפת מילים באמצעות או דרך (דיא) החלל האינטלקטואלי והפיסי המפריד בין שני אנשים. דיאלוג לא מתרחש אם אין לפחות שני אנשים, והוא קיים בחלל ש"בין" הדברים. זו אמנות של קשירת יחסים.

 

סוקרטס טען כי המורה לא בהכרח יודע יותר מן התלמיד. הקשר האמיתי בין המורה והתלמיד הוא מאמץ משותף של שניהם בחיפוש אחר האמת. בהתייחסותו לדיאלוג אין סוקרטס מתכוון לטכניקה אלא לביטוי של מאמץ משותף שנועד לחשוף אמת פנימית משותפת (שוורץ, 1999). כאשר מתקיימת מערכת יחסים כזו ישנה התגלות של אמת טרנצנדנטלית – רעיון, הכרה, או תחושה המשותפת לשותפים לדיאלוג. ההתרחשות היא מעבר למילים היא יקיצה של המודעות ויש בה הגעה למישור קיום גבוה יותר, כזה המתגשם רק במערכת יחסים בין אדם לאדם (שוורץ, 1999).

על תפקידו כפדגוג חשב סוקרטס במונחים של מיילדת. כלומר הוא ביקש, באמצעות הדיאלוג, לסייע לתלמידים ל"חלץ" מתוך עצמם תובנות שהתהוו אצלם מבלי לטעת בהם תובנות מבחוץ. תנאי הכרחי להצלחת הדיאלוג טען סוקרטס, הוא רצונו של התלמיד להשתתף בתהליך הלימודי ולהיות פתוח אליו.