1. הפרוגרמה הפדגוגית – נכנסו לנושא מעמיק בצורן. מקום האדריכל הוא קריטי. הוא צריך להיות גמיש ויצירתי.

2. נתוני האתר עצמו – המרחב, השיפוע, הקרקע, אקלים, סביבה...

3. נתונים כלכליים  - מה התקציב, מה העלויות , האם יש תורם וכו'.

​

אילו נקודות תורפה יש בתכנון כזה?
תמיד קיים קונפליקט בין תקציב לרצונות,בין הצד שהוא לא ישיר פונקציונלי בהקשר לחללים בין הבניינים, הכניסה, המבואות. אין להם צורך גלוי זה נותן לבניין את הנשימה שלו, האיזון בין החללים זה הסוד.
דוגמא למרחב פונקציונלי - מעבדה , ספרייה.
דוגמא למרחב לא פונקציונלי טהור – מבואה, גודל החצר.
במפרט של משרד החינוך יש פירוט מרחבים פונקציונליים, הם מוסיפים כ-30% למבואות, כניסות, גלריות, שירותים. זה לא מספיק.  אם רוצים לתת עוד משהו לבניין, מה שמעבר - צריך לנמק ולהצדיק. הם לא תמיד יממנו.

מה משמעות תכנון הפנים?
תכנון הפנים מתייחס למרחבים ולחללים.
לפי דעתי  – הניצול של הריהוט חשוב. בלי הריהוט אין את הזרימה. בצורן יש מסגרת ותשתית – לא עיצוב הפנים. נכון, צריך להקדיש לעיצוב פנים, ביובלים לא עשינו זאת.
אילו גישות יש לתכנון מבנה שהוא בית ספר?
באופן עקרוני בתכנון של בית ספר ניתן להציג שתי קצוות קיצוניות:

גישה I
בניין אחד שסביבו מעטפת, ואותו מחלקים לכל הפונקציות, זה יעיל לתוך החלל עצמו. יש ריכוז משאבים, גמישות, יותר זול, יותר קל, נוח למזג. הבעיה שהבניין הוא לא בקנה מידה  של הילדים. דימוי של "מוסד".
גישה II
מערכת של מבנים מפוזרת, יש חוליות מקשרות, חצר, קנה מידה  של הילד, טיול בין חוץ ופנים כל הזמן.
תכנון כזה עולה יותר, יותר שטחים חיצוניים, יותר משאבים, תלוי מאד ברמת הפיתוח.
החללים בין הבניינים, החצרות, תכנון כזה  דורש יותר כסף, דורש מערכת החלטות
דימוי של "כפר".

מה הייתה הגישה בתכנון של "יובלים"?
ביובלים תוכננה פשרה:
יובלים – חיבור שתי הגישות  חיבור טבעתי מסביב חצר / אמפי תיאטרון/ ככר מרכזית ומחובר לכניסה,
ריכוז המעברים והסירקולציה מתחברת כל   פעם למבנן "CLUSTER" 

כך  יש יתרונות של שני הדגמים.