ראיון עם גב' בטי פוליטי
מראיינת: איריס ברקוביץ
מראיינת: אני מעוניינת לשמוע את דעתך מקצועית בנושא סביבות למידה בבתי ספר. הגעתי אליך בעקבות המלצות של אנשים שעוסקים בתחום. שמך הולך לפניך כבעלת ידע ואמירה בכל הקשור לנושא זה.
ש: מהי, לדעתך, סביבת למידה ראויה בבית הספר? איך היא צריכה להיראות ומה היא צריכה להכיל?
בטי: הפסיכולוגיה החברתית, שהתפתחה בסוף שנות ה-60 של המאה הקודמת, העלתה למודעות את השפעתה של הסביבה הפיזית על האדם. הסביבה הפיזית של בית הספר, שבה חיים תלמידים ומורים במשך שעות רבות ביממה, משפיעה על תפקוד המורה והתלמיד בתחומים שונים שבהם בית הספר עוסק: בלמידה, חברות, התנסות ועוד.
המודעות לצורכי הגהות של הילדים הביאה להתקנת תקנות רבות הבאות להבטיח רמה גבוהה של בטיחות ונוחות פיזית. כך נקבעו כללים לרמת-רעש מותרת, לתנאים תרמיים, לגודל חלל הלימוד ולמידות פריטי הריהוט.
היסטורית בניין בית הספר המסורתי תרגם את הגישה לחינוך ולתלמיד. הוא נראה כמקום סגור, כפייתי. צורתו מלבנית, סגורה ופרוזדור ארוך מוביל אל הכיתות השונות. מבנה כזה מזכיר את בית הסוהר ומעביר מסר שהשליטה בידי המורים וההנהלה. אל התלמיד התייחסו כאל כלי ריק והמורה ממלא את הכלי. בכיתה א' קצת חומר, בכיתה ב' עוד קצת וכן הלאה. בחינוך היסודי בית הספר פועל כסרט נע. היתה גם גישה שהמורה סגורה מאחורי דלת הכיתה, האחראית עליה והשולטת היחידה בה, היא יודעת-כול ומעבירה את הידע ללומד.
בתהליך ארוך של עשרות שנים ראית מבני בתי הספר הולכת ומשתנה, לתהליך שני מקורות, אחד הוא השינויים שחלו בראיית התלמיד במחצית השנייה של המאה ה-20 התבססה בעיקר על תורתם של Piaget, Dewey, אשר ראו בילד יצור ייחודי, רגיש, הלומד מניסיונו האישי ומהאינטראקציה החברתית. הם הציבו את הילד במרכז.
בעקבות מגמות אלו פותחו מודלים שונים של בתי ספר, המבוססים על ה"כיתה הפתוחה". בעקבות שינויים בגישות החינוכיות חלו שינויים בעיצוב הסביבה הלימודית.
המקור השני התרחש באנגליה. אחרי מלחמת העולם השנייה בעקבות הרס הגדול היו צריכים לבנות מהר ולא יקר מאות בתי ספר. האדריכלים פישטו את צורת המבנה על ידי יצירת חללים גדולים פתוחים.
ש: תני, בבקשה, דוגמא מעשית להשפעה הזאת על השגרה בכיתה
בטי: כפי שאמרתי קודם אופן ההשפעה - הסביבה הוא ישיר לא בדרך קוגניטיבית כך שהילדים יושבים בקבוצה – צורת הישיבה היא החלק החזק שמשפיע על הילדים. הישיבה בקבוצה אומרת תסתכלו זה על זה, שוחחו זה עם זה, תשתפו פעולה ביניכם.
אבל הנקודה הבסיסית היא ההשפעה של התנאים האקלימים, חום וקור על תהליך הלמידה. ישנם מחקרים רבים שמוכיחים שתנאים מתאימים משפיעים על התוצרים.
ש: ואיך הצדדים הפיזיים של הבניין משמעותיים?
בטי: בראייה הפיזית מספר שאלות שיש לשאול:
איך מגיעים לבית הספר? היכן הוא ממוקם ביישוב? מה מכילה סביבת בית הספר? איך נראית חצר בית הספר? האם היא חלק אינטגראלי מבית הספר?
איך בית הספר מקבל את התלמידים? האם בית הספר מראה פנים מקבלות? איך נראה הלובי של בית הספר? לעתים בבתי ספר כל הקירות אטומים כלפי חוץ, מהי המשמעות ואיזו אווירה זה נותן?
לובי רחב יכול להכיל אנשים, נותן תחושה של מקבל אורחים, מחבק, מכיל.
בדרך כלל קיימים הסימנים, עם הכניסה לבית הספר, היכן ממקום כל דבר, היכן ההנהלה.
ש: איך בעצם צריך לפעול כדי ליצור סביבה פיזית מתאימה?
בטי: צריך להתאים את המערכת הפיזית עם המערכת הארגונית והמערכת הפדגוגית. צריכים להיות מודעים להשפעות שדברנו עליהן. לדוגמא לא תמיד מחלקים נכון את הכיתות במבנה.
לדעתי, כיתות א' צריכות להיות ליד כניסת בית הספר. לילדים קטנים יש חוסר בטחון. הם לא יודעים לאן ללכת. אם הם מזהים את הכניסה, הם יודעים כיצד לצאת ולהיכנס. בהיבט זה, כיתות א' ו-ז' מאוד דומות. גם כיתה ז' מתחילים בית ספר חדש וצריכים להתרגל למבנה, כדי להתמצא בו. גם הם יכולים לחוש חוסר ביטחון בגלל חוסר התמצאות.
ש: מה מקומו של הלומד במבנה וכיצד זה בא לידי ביטוי?
בטי: יש במבנה בית הספר פרמטרים שההנהלה והמורה הבודדת יכולים בעצמם לשפר במאמץ קטן.
נתייחס לנושא הצבעים. בבית ספר מסוים שבו סיירתי הכול היה צבוע סגול. אפילו הכוסות של המורים. מי בחר את הצבע ומי היה שותף לקבלת ההחלטה? הרגשתי שכפו עלי את הצבע, כי הוא אפף את הכול.
בכיתה א' בבית ספר אחר הקירות היו עטופים באדום. זה משפיע על הילדים. בכיתה הזאת הם היו באי שקט.
מורות נוטות לחוש בעלות על כיתתן ועל מה שהיא מכילה. לדעתה של המורה את הכיתה שלה היא תעצב בעצמה, לפי טעמה, כי הרי היא שוהה שם כל היום. לעתים מורות אינן משלבות צבעים בצורה נכונה ומעמיסות אובייקטים בחלל הכיתה, עומס יתר של "קישוטים" על הקירות. הוכח שעומס מוצגים על הקירות גורם לרעש ויזואלי שמטשטש את המסרים שהמורה רוצה להעביר. הקירות מאפשרים שטח למידה נוסף ויש להתייחס אליהם כך. התצוגה צריכה להיות ברורה תוך שמירה על מספר חוקים גראפיים.
ישנם אלמנטים במבנה הקיים שלא בשליטה של בית הספר כמו:
צפיפות – בארץ הקצאת השטח לבתי ספר יסודיים ולגני ילדים מצומצמת מאוד. בגני ילדים שטח הרצפה נתפס ברובו על ידי עצמים: שולחנות, כסאות, ארוניות, פינת הטבע ומה נשאר לילד? בגלאים האלו נדרש מרחב רב לתנועה.
ריהוט: הריהוט צריך להיות נאה וגמיש בצבעים ניטרליים. מאוד מרגיז אותי בסיורים שלי לפגוש 'כורסאות זבל' ושטיחים מהבית תרומתם של הורים ותלמידים. עבור הבית הם נחשבים לזבל, ולבית הספר זה בסדר. מה זה אומר לתלמיד?
תקרות אקוסטיות – תקרה אקוסטית בולמת רעש וצעקות, אלה משפיעם על האווירה בחדר הכיתה. לעתים אנו עדים לכך שמורות וגננות צועקות – זה משפיע על הילד. רעש יתר מקשה על ריכוז הילדים. רעש אקוסטי הוא רכיב שיש לקחת בחשבון. קיימים מבנים עם תקרות גבוהות מאוד, שאינן בולמות הדים ורעש של צעקות.
ש: כיצד ניתן לתת מענה לידים שונים?
בטי: קיימים נושאים של מידת אור, קור וחום שגם אותם צריך לקחת בחשבון בתכנון. אנחנו עדים שבני אדם מגיבים שונה לנושאים אלו. אי אפשר לתת פתרונות לכל הצרכים האישיים, אבל אפשר למצוא פתרונות לקצוות. אפשר לחנך את הילדים לזהות ולהגדיר את הצרכים של עצמם, שידעו להסביר.
בית הספר מחנך לחיברות. יש מקום לפיתוח אישיותו של הפרט, אבל לצד זה צריך לפעול למען חיברות, פיתוח יחסי גומלין עם הזולת. זה יכול להיעשות באמצעות תכנון הסביבה. המבנה של בית הספר יכול ללמד לשהות בחברותא. יש ליצור מרחבים המזמינים סוג של פעילות. למשל, קודם דיברנו על עבודה בקבוצות, אבל גם כשעושים פינה עם שטיחים וספרים ליד, אפשר לשבת שם לקרוא ולשוחח.
ש: מה מקומו של הלומד במבנה וכיצד זה בא לידי ביטוי?
בטי: כיום יש שינויים מצורת המבנה הראשונה של בית הספר. בוטלו הפרוזדורים הארוכים. יש חללים משותפים לשהות התלמידים, לשימוש חופשי במחשבים, פינות בעלי חיים ועוד. יש מספיק מרחבים לילדים להיות בהם.
המבנה הוא ידידותי יותר מבעבר. הוא משדר שהילד רצוי ודואגים לו. הילד צריך להרגיש חשוב בעיני המנהלה והמורה, אז הוא ירגיש חשוב בעיני עצמו. ילדים מרגישים את השדר של הסביבה.
ש: האם קיימים מחקרים לגבי ההשפעות שעליהן את מדברת?
בטי: קיימים הרבה מחקרים הבודקים תוצרים בעקבות שינויים בסיבה הפיזית. הפסיכולוגיה הסביבתית, בין היתר, בוחנת שביעות רצון במבנה או רמת חרדה וכדומה. אלו היבטים מאוד סובייקטיביים וקשה לחקור ולמדוד אותם.
מחקרים אלו מתמודדים עם קשיים יסודיים במחקר קשה להפריד בין הפרמטרים. איך מבטלים את השפעת המורה?
אולי נחזור לנושא הצפיפות? מהם הכללים לגבי הנושא הזה?
צריך שיהיו מרחבי תרבות וחינוך בבית הספר. כל חלל יכול להיות חלל לימודי. בהשוואה עם ארצות אחרות בארץ נותנים לכל תלמיד שטח קטן. אפילו בברזיל נותנים יותר מאשר אצלנו. הסטנדרט בארץ הוא בבית ספר יסודי 49 מ"ר ל40 תלמידים שהם 1.2 מ"ר לתלמיד, באנגליה 2.5 מ"ר ובקליפורניה 3.2 מ"ר .
הצפיפות הרבה לא רק מצרה את התהליך הלימודי אלא גם מהווה מקור לאלימות.
בבית ספר על יסודי ניסוי במרכז הארץ, המכיל חטיבת ביניים וחטיבה עליונה, בפרוגראמה מיוחדת נבנה מבנה ארכיטקטוני המאפשר חלוקה אחרת של התלמידים. כ-200 תלמידים בחלל אחד בחלוקה ארגונית גמישה. הוחלט לבנות חללים לפי מקצועות. העיקרון היה שהכול יהיה נייד וגמישות מרבית. מתן אפשרות ארגון לקבוצות ולכיתה גדולה להוראה פרונטלית הגישה החדשה אפשרה להקצות 3 מ"ר לתלמיד.
בבתי ספר על יסודיים לא צריך כיתת אם. התשובה היא יצירת מרכזי למידה המאפשרים לתלמיד ולמורה סביבה לימודית עשירה ונוחה. כאשר יוצרים מרכזי למידה יש להכיל בהם ספרים ומחשבים.
ש: האם היית מוסיפה עוד נושא לשיחה שלנו?
בטי: רציתי להזכיר שקרבה פיזית לספרים הנמצאים בסביבה הקרובה לילד מגדיל את מספר המלים שבהן הוא משתמש. כמו כן בבית ספר במרכז הארץ שמו כלובי ציפורים גדולים בכניסה לבית הספר וילדים לומדים בעזרת תצפיות.
קרבה של חומרי יצירה בעגלות חומרים המפוזרות במקומות שונים מאפשר לתלמידים ליצור ולבטא את עצמם בתוך יום הלימודים.
בסביבת הלמידה הכול צריך להיות נגיש ולתת אפשרות ללמידה בהרכבים שונים, לשמור על סדר וניקיון ולשים עבודות של תלמידים ולהחליף אותן לעתים קרובות.
לסיום הפגישה שלנו ברצוני להדגיש שמודעות עובדי חינוך להשפעות השונות שבהן רק נגענו תעזור להתנהלות בראיה יותר של בית הספר.
