ראיון עם גב' אורה קרול
מראיינת: איריס ברקוביץ
ש: כשביקרנו במספר בתי ספר כדי להתבונן בסביבה הלימודית שלהם, הם הציגו את העיקרון של בניית סביבה מוזיאלית, לפיו בנו את הסביבה בבית ספרם. שמך הועלה כמי שהפיץ את המושג הזה שהיווה עבורך בסיס לבניית סביבות לימודיות. שתפי אותנו, מהי סביבה מוזיאלית, מה הם העקרונות המנחים את בנייתה ואופן ההתנהלות בתוכה.
אורה: כל העניין הזה של עיסוק בסביבות מוזיאליות התחיל בעשור האחרון בגלל שבתי ספר חיפשו פתרונות הולמים לדרכי הוראה עכשוויים. ברור היה לכולם שמורים לא יכולים להיות ספקי ידע בלעדיים והמורה חייב ליצור סביבה מאתגרת רבת משאבים ושתפקידו לתווך בין הילד למשאב, לאמן אותו במיומנויות של חיפוש מידע במקורות שונים בעלי אופי שונה. כל העיסוק בשימוש במקורות מידע מגוונים מתאים לתיאוריות עכשוויות בחינוך.(אייזנר , גרדנר, דן ודן ועוד.?..)
ש: כלומר, את טוענת שבסביבה מוזיאלית את שמה מקורות מידע מגוונים?
אורה: הסביבה המוזיאלית נוצרה מתוך חיפוש אחרי סביבה מתאימה ומשמעותית ללומד, מאתגרת, מגוונת, חווייתית ועוזרת בהבנית ידע בנושאים מסוימים, או מאפשרת לו אימון במיומנויות מסוימות.
אחת האופציות שעלו בבתי ספר זו סביבות למידה בעלות מאפיינים מוזיאליים. לפני שנדבר על מאפיינים מוזיאליים, שימי לב שאני מכנה סביבות אלו כסביבות למידה בעלות מאפיינים מוזיאלים ולא סביבה מוזיאלית כי אין זהות בין מוזיאון לסביבה לימודית בתוך בית הספר. הסביבה בבית הספר איננה במקום מוזיאון, היא לא בתחרות עם מוזיאון. אנחנו שואלים מהמוזיאונים את המאפיינים שלהם שקשורים בתכנים, בתהליכי למידה ובהיבטים הצורניים. אם נחזור לתיאוריות הדנות בשאלה 'מה זה סביבה לימודית?' ניקח את ההגדרה של סלומון, 2000, במאמרו על סביבות למידה עתירות טכנולוגיה ובהגדרתו הוא מתייחס למערכת של מרכיבים, למשמעות המרכיבים, להקשרים בין המרכיבים, למטרות הסביבה, הציר המרכזי של הסביבה, הטעם העיקרי של הסביבה וארגון של הסביבה. אלה הנקודות שהוא מדבר עליהן בהגדרה שלו לסביבה לימודית.
בעקבות לימודיי בנושא האוצרות באוניברסיטת חיפה בדקתי הגדרות שונות של סביבות למידה ושל מוזיאונים וראיתי זיקה גדולה ביניהם. במקביל ראיתי ניצנים קטנים של הנושא בבית הספר והלכתי איתם. זה משהו שצמח מהשדה מחד גיסא ומגישה חדשנית שהתפתחה ,מאידך גיסא. המפגש הזה בין הצורך של השדה לבין האפשרויות החדשניות, הוא שיצר את ההזדמנות שהתפתחה בבתי ספר.
בחיפושים הלכנו גם להגדרות של 'מה זה מוזיאונים?'.
על פי חוק המוזיאונים ועל פי פרופ' שחורי בהגדרות שלו למוזיאונים, אנחנו מוצאים שיש הלימה במטרות ובכוונות למה שהוא מסביר: זה מוסד של קבע, המנוהל לטובת הציבור במטרה לשמר לחקור ובעיקר להציג לשם עינוג וחינוך של הציבור, חפצים בעלי ערך תרבותי. העקרונות שבאים לידי ביטוי הם המטרה של לשמר חפצים, לחקור, כלומר יש כאן למידה, יש פה חוויה עינוגית ויש פה ערכים תרבותיים.
אם אנחנו מסתכלים על הגדרה של סביבה לימודית, יש כאן הקבלות במטרות ובכוונות של האנשים שמכוונים לבניית אותן סביבות, גם המוזיאליות וגם הבית ספריות. מאחר ויש כאן אותן הכוונות אנחנו יכולים ללמוד מתוך המוזיאונים דברים שנעשים מאות שנים כבר בעולם.
הלכנו למקורות מידע נוספים, כאלה שמדברים על התועלת שבמוזיאונים או בסביבות מוזיאליות. למשל יהודית ענבר שמדברת על מוזיאון, לא על סביבות מוזיאליות בבתי ספר, על מוזיאונים ממש (צריך להבחין). היא מדברת על המוזיאון כמוסד מחקרי. אדם שבא למוזיאון יכול לנהל שם חקר, דרך המוצגים, דרך הטקסטים החזותיים. כבר בשנים שלפני הספירה המוזיאון שקם באלכסנדרייה בעצם נועד למחקר של ההיסטוריה. לשם היו מגיעים החוקרים להיפגש עם הממצאים ולחקור אותם. פה מדברים על תהליכי חקר. גם בבתי ספר אנחנו מדברים על תהליכי חקר. תהליכי חקר ממקורות מידע ראשוניים (כמו חפץ, מגילה ...) ותהליכי חקר ממקורות מידע משניים. בבתי ספר אנחנו משתמשים הרבה במקורות מידע משניים, אלו הטקסטים המילוליים שנוספו להם פרשנויות על ידי אחרים. זה חיזק אותנו בעניין של למה ללכת על סביבה מוזיאלית? כי היא חקרנית, וזה מתאים לנו. כי אנחנו עוסקים הרבה מאוד בעשור האחרון בתהליכי חקר בבתי ספר.
גורם נוסף שנאחזנו בו הוא מאמר של ריצארד סינטרה. הוא מדבר על אוריינות חזותית. אפשר מאוד לחדד את הראייה והחשיבה החזותית דרך התבוננות בטקסטים חזותיים, תמונה וחפץ הם טקסט חזותי. לטענתו, לתכונה זו יש חשיבות רבה מאוד בעולמנו בגלל הבולטות של העולם המתוקשב, אינטרנט, ווידיאו וטלביזיה. סביבה מוזיאלית, בעלת מאפיינים מוזיאליים, שרובה היא חזותית נותנת לנו חיזוק לפיתוח אוריינות חזותית.
נאחזנו גם בגרדנר שמדבר על אינטליגנציות מרובות. באמצעות סביבות מוזיאליות ניתן לפתח אינטליגנציה מרחבית.
במאמר על אקו מוזיאון מדובר על כך שבשנים האחרונות יש מגמה בעולם של שינוי ביחס האדם לסביבתו החברתית והתרבותית. יש מגמה ורצון לקרב את המוזיאונים אל האדם. יש מגמה של הקמת אקו-מוזיאונים. למה הכוונה? זהו מוזיאון מקומי. בהרבה בתי ספר בעולם הקימו מוזיאונים. יש לנו דוגמא בארץ, בבית ספר "חביב" בראשון-לציון קם מוזיאון קטן על ראשית ההתיישבות בראשון. יש בקיבוץ עין-שמר, על תולדות היישוב ממש במתחם של בית הספר. בעולם אנחנו רואים בהרבה מקומות שקמו מוזיאונים בבתי ספר, בתוך קניונים, באזורי תעשייה. למשל בתפן, בעומר. כל זה מתוך מגמה לקרב את האדם אל התרבות ואל סביבתו החברתית דרך מוזיאונים מקומיים, לא בארמונות שן, בהיכלי פאר. אלו היו גורמים שהרחיקו את האנשים מהמוזיאונים.
מתוך התבוננות במגמות חינוכיות ניסינו למצוא פתרונות לתוכניות ארוכות טווח. היום יש תלב"סים. בבתי ספר יודעים מה הם מלמדים בטווח שש שנים, מא' עד ו'. אם כך ניתן לבנות סביבות שייתנו מענה לתלב"ס לשש שנים לפחות. בית הספר במתן, היא דוגמא טובה לכך. סביבות בעלות מאפיינים מוזיאליים הן קשורות לתלב"ס, לתהליכים הלימודיים, קשור למאפיינים חיצוניים שמשמרים את העבודות, שעשויים מחומרים עמידים, אתה יכול להחזיק את הסביבה הזאת שש שנים. היא כל הזמן משמשת את הילדים בתכנית הלימודים שחוזרת על עצמה מתפתחת ומשתנה. באותה סביבה מוזיאלית יש בסיס קבוע ויש גם בסיסים משתנים.
ש: את מכירה סביבות לימודיות מוזיאליות שהשתנו בבתי ספר?
אורה: יש בתי ספר שהאוספים נשארים קבועים אך ההפעלות משתנות.יש כאלה שמוסיפים היבטים או מדורים חדשים למרחב +הפעלות למידה המערבות את התלמידים בסביבה.
ש: לעיתים יש תחושה של דגש על הפן החזותי שיוצר את התחושה של המרחק , שדיברת עליו. הם מתארים שהסביבה דינאמית ופעילה ומשמשת ללמידה. אני מאמינה שבחלק מהמצבים היא אכן משמשת ללמידה, אבל התחושה שהמבקר מקבל היא של מרחק ו'אל תיגע בי'. חלק מהדברים מאחורי זכוכיות.
אורה: דרך ההצגה "הנקייה" היא חלק מהמטרות של שימור ואסתטיקה, כבוד לתלמידים ולמוצגים, אין סתירה בין זה ליכולת התבוננות ,חקר, או שיח סביב המוצג.
מתוך גישות חינוכיות המוצגות במקורות שונים, אנחנו יודעים שהמורה אינו מרכז הידע הבלעדי והתלמיד חוקר ולומד מהסביבה. אלה הסיבות שהלכנו על סביבות מוזיאליות. סביבה מוזיאלית מאפשרת פיתוח מיומנויות של חקר, אוצרות, הבניה של ידע, פענוח של טקסטים מסוגים שונים. והרי זה לב לבה של ההוראה. אם אפשר לעשות סביבה כזאת, למה לא?
כמובן, שסביבה כזאת מאפשרת למידה חווייתית דרך מגוון של מקורות מידע וסוגי טקסטים. אלה הסיבות שבעצם ראינו צורך ומצאנו חיזוקים למה כדאי לבנות סביבות בעלות מאפיינים מוזיאליים בבתי הספר.
בניית סביבה מוזיאלית מובילה לשינוי תרבות בית הספר. תהליך כזה של בנייה הוא תהליך ארוך. מה זה עושה לצוות? זה מחייב עבודה שיתופית.
ש: מי השותפים בבית הספר לבניית סביבה מוזיאלית?
אורה: תמיד יש שותפים. חברי הצוות שנוגעים באותו נושא, כותבי התלב"ס והתכניות, צוות חדר המורים. סביבה מוזיאלית, שלפעמים נועדה לכל שכבות הגיל לפעמים לשכבה אחת, תלוי במטרה. לפי זה חברי הצוות יושבים. מעבר למחנכים וכותבי התכנית מצטרף המורה לאומנות שנותן את ההיבט החזותי, העיצובי והיצירתי של המרחב, של פעילות התלמידים. משתלב בפן של תכניות העבודה באמנות ובתהליך האוצרות. ראינו תוך כדי התבוננות בתי הספר - שהרווח לצוות החינוכי ביצירה של סביבה מוזיאלית הוא רב. קיומה מהווה גורם להגמשת יום הלימודים. אינני יודעת מה הביצה ומה התרנגולת. האם הסביבה גורמת להגמשה או שדרכי ההוראה גורמים לכך שנבנה דווקא סביבה כזאת. זה דבר שמשפיע בצורה הדדית. יש הגמשה ביום הלימודים בעקבות סביבה כזאת, יש תכנון לטווח ארוך, יש פיתוח דרכי הוראה אלטרנטיביים. מבחינת הלומדים, יש למידה חווייתית, למידה פעילה, חוויה אסתטית, תהליכים חקרניים, תהליכים של תכנון, איסוף, מיפוי, הקמה והפעלה. הרבה מאוד מיומנויות ניתן לפתח במרחבים כאלה.
אני רוצה להתמקד בשלושת המאפיינים בסביבה מוזיאלית: מאפיינים שקשורים בתוכן, מאפיינים שקשורים לתהליך ומאפיינים שקשורים לעיצוב – ההיבטים הצורניים. כשאנחנו מדברים על סביבות מוזיאליות, אנחנו מצפים שהצוות יתייחס לכל המאפיינים האלה, יחד עם הילדים. קודם כל בבחירת הנושא, התכנים.
ש: המודל השלם, אם אפשר לומר כך, לפי דעתך כולל לא רק את ההיבט הצורני אלא גם את ההיבט התכנוני, ההכלה של כל האנשים ששותפים למרחב, תכנונו ואחר כך הפעלתו והדינאמיות שמתרחשת בתוכו ושלא יסתכם רק בתערוכה מוזיאלית, לבוא למוזיאון.
אורה: בדיוק. זה לא רק תערוכה מוזיאלית. גם כשבאים למוזיאון, ברור שמישהו חשב על התוכן, היה האוצר. הוא בחר את הנושא, הוא אסף את החומרים המתאימים, הוא מיין אותם, הוא קבע מה יהיה, הוא תיווך באמצעים מילוליים, הוא בנה הדרכה, נתן קטלוג מסייע. במוזיאון, גם בלי הכוונה ממשית של מישהו שמלווה אותך, כמו מורה או מדריך, ניתן ללמוד, כי יש הרבה גורמי תיווך. בבית הספר אנחנו מצפים שיקרה אותו תהליך. שמורים ותלמידים יבחרו את התכנים, ציר מרכזי שעליו יעמוד כל הנושא, את תתי הנושא, יאספו חומרים יחד עם הילדים, ימיינו אותם, יחליטו מהם תתי הנושאים, המדורים, ישיימו את המוצגים, את החפצים, את הטקסטים השונים, שיחליטו על ארגונם במרחב. אם צריך ללמוד אותם בסדר מסוים או לא. שיחליטו על דרך העמדתם. ימקדו את המיומנויות שחשוב להם ללמד במרחב. מה הם רוצים להשיג. כל זה קשור לתכנים ולפריסת התכנית. אין לבנות סביבה מוזיאלית בלי שיש תכנית לימודים מפורטת. זה הבסיס. סביבה באה לסייע, הסביבה היא אמצעי ולא מטרה בפני עצמה. בתהליכי למידה בסביבה מוזיאליות, צריך לדאוג שתהיינה פעילויות חקרניות, ללמד ילדים לחקור טקסטים חזותיים, חפצים, תמונות, צילומים. ללמד את הילדים שחפץ או תמונה הוא משאב, הוא מקור מידע. כל תהליכי הלמידה שהמורה מעוניין בהם צריכים להיות באותו מרחב, להיות מתוכננים באותו מרחב. כשילד יוצא למרחב כזה שהוא באמת ישתמש במה שיש שם.
המאפיינים הצורניים בסביבה מוזיאלית הם מאפיינים שקשורים לשימור העבודות. כל עבודה שתלויה במרחב מוזיאלי היא שמורה, היא מוגנת. אם זו עבודת נייר, היא תהיה מוגנת בפרספקס, במסגרת. כי המרחב המוזיאלי הוא לטווח ארוך. לכן אנחנו לא יכולים לתלות סתם ניירות, כי הם ייקרעו. הכול שמור, עשוי מחומרים עמידים. כשבונים מוזיאון, הוא לטווח ארוך ולא משתמשים בחומרים מתבלים ונקרעים המאפשרים ונדליזם קל.
ההעמדה היא מתוך כבוד לכל חפץ, לכל תמונה ולכל תוצר של ילד.
העמדה לא מגובבת, הרבה מקום ומרחב, ניקיון אסתטי, מינון מחושב בין הטקסט החזותי לטקסט המילולי. בסביבות מוזיאליות יש יותר מקום ודומיננטיות לטקסט החזותי ושימוש מצומצם בטקסט המילולי המוצג. בסביבה המוזיאלית – אחד המאפיינים שיש גורמי תיווך בין הטקסטים הרציונאל, שיום, גם הם משתלבים במאפייני העיצוב. בסביבות מוזיאליות יש איסוף של מוצגים, תמונות, צילומים מעיתונים, מספרים מאלבום תמונות, מהחיים, חפצים. סביבה מוזיאלית יכולה להיות גם בנויה כולה מעבודות של ילדים. יש כאלה ויש כאלה. וגם יכול להיות שילוב בין השניים. ניתן לראות דוגמאות רבות בבתי הספר.
בבית ספר "יגאל אלון" בנתניה בניית המוזיאון התחילה מאיסוף חומרים קיימים בנושא מורשת. יש בו אוכלוסייה רב גונית מעדות שונות והם החליטו לחזק את נושא המורשת. היה תהליך בניית תוכנית הלימודים עם כל הצוות מא' עד ו'. החליטו ללמד מושגים שקשורים ליהדות וציונית, מושגים שקשורים ללימודי התורה, למשל: מזוזה, סופר סת"ם, ספר תורה, ארון קודש. הם לקחו את המושגים והריצו אותם לנגד עיני הילדים ולקחו את התרגום החזותי שלהם - העצימו והגדילו. הכול מודפס על דיקט, חומרים עמידים, לפי החלטה של הצוות כולו. כשהתלמיד רוצה לראות מה זה ארון קודש, הוא בא אל המרחב הזה ומנתח את הסמלים, המבנה ומה מכיל ארון קודש. הם לקחו דמויות מופת, כמו נעמי שמר ועשו פוסטר גדול למרחב. הפוסטר הודפס בבית דפוס. זו תוצאה של פריטים שנאספו בכיתה. המורה ביקשה מהם שיביאו כל מה שיש להם על נעמי שמר. הם הביאו טקסטים של שירים, תמונות שלה, נבנה קולאז', אותו סרקו ושלחו להגדלה. התלמידים היו שותפים להחלטות, לתהליכי האוצרות. אין דברים כאלה מוכנים. הכול נבנה כקולאז' מתוך האוספים שהם חשבו שאלה הם הדברים שיכולים לייצג את הדמות. זה נבנה בתהליך הלמידה. בין הנושאים היו תרבות ישראל, שלושת הרגלים, מעגל החיים היהודי.
אין כרטיסים במרחב, מתוך ההחלטה שכל מורה יבנה את הקלסר הכיתתי שלו עם המשימות שלו בהתאם לתכנית הספציפית שלו. בצד יש ספרייה, זה משאב לימודי+ הטקסטים החזותיים למיניהם שזה צילומים, תמונות וחפצים ויש מחשבים המהווים מאגר למידה. הילדים יוצאים עם קלסר כיתתי ובהם משימות שניתנו להם בכיתה שלהם. אין משימות משותפות מא' עד ו'. כל מורה עם תכנית העבודה שלה, מפנה את הילדים לפינה שלהם. כל כיתה יוצאת עם קלסר שלה.
בבית ספר "שחל" בנתניה החליטו לקדם את כל נושא השפה, בעקבות המיצב. הם בנו מרחב מוזיאלי בעקבות פאול קור. הוא היה סופר, אמן, גרפיקאי. במרחב הם בנו מדורים על פאול קור כאומן גרפיקאי שיצר את השטרות בישראל ובולים, כאומן שצייר את ששת המיליונים וכמאייר של ספרים. המשימות במרחב הן משימות שקשורות לשפה, איך כותבים טקסט מידעי, איך כותבים טקסט מסוג אחר כשהמורים מפנים את הילדים לתמונות ולחומרים שיש בסביבה.
בבית ספר "נופים" בראש העין הם בנו סביבה בנושא דיאלוג מתוך תכנית הלימודים החדשה בשפה. הם אספו מהילדים כל מיני סיטואציות חזותיות שמייצגות דיאלוג: בין אנשים לאנשים, בין אנשים לבעלי חיים, בין בעלי חיים לבין עצמם. ילדים חיפשו בספרים, באלבומים והביאו תמונות בגדלים שונים. מה שהיה חשוב לנושא הם הגדילו, אחר כך המורות יצאו לעבוד על נושא הדיאלוג וגם המורה לאומנות עסקה בזה. עכשיו את שואלת היכן העבודות של הילדים. נתנו לילדים חתיכת רשת נגד יתושים בגודל 10X10 וכל ילד היה צריך ליצור מה זה דיאלוג בשבילו והפכו את זה למיצב באמצע. כאן יש אמירה של כל בית הספר מה זה דיאלוג בשבילם, משולב עם האמירות האחרות. נעשתה כאן עבודה יצירתית לצד האיסופים. במרחב אחר יש תגובות בביטוי חזותי אחר של דיאלוג. למשל פסלים ששולבו במרחב. זה דיאלוג בפיסול שהם עשו בעקבות למידת הנושא וגם מזה ניתן ללמוד.
הערה: יש תחושה יותר חמה כשיש מקום לעבודות הילדים.
אורה: לפעמים זה אוספים ולפעמים מוסיפים אחר כך עוד רובד של עבודות ילדים.
אמרנו שבעיצוב סביבת למידה יש תכנים, יש בה תהליכי למידה ויש לה מאפיינים צורניים.
בתהליכי הלמידה מאוד חשוב שהילדים יהיו מעורבים וישתמשו בזה. זה שזה נקי, זה מחנך אותם לאסתטיקה. יש מאמרים שמדברים על הקשר שבין סביבה תרבותית, איכותית ואסתטית לבין התנהגות של ילדים. המרחבים האלה עומדים כבר כמה שנים. הילדים לא מקלקלים אותם. למרות שמשתמשים בהם, מאוד שומרים עליהם.
אחד הקשיים בסביבות מוזיאליות זו ההשקעה הכספית. מאחר ואנחנו מדברים על חומרים עמידים ארוכי טווח, אי אפשר להשתמש בניירות פשוטים. צריך להוציא לפעמים לבית דפוס, צריך להשתמש בדיקטים, חומרים עמידים ומשמרים. זה עולה כסף. זה דורש השקעה ראשונית. נכון שלטווח הארוך זו השקעה קלה ביותר כי היא חוסכת מההנהלה קנייה של חומרים מתכלים בלי סוף. הקשיים באים לידי ביטוי בצורך המקצועי של הצוות לדעת לתכנן תכנית לימודים כמו שצריך ולדעת לתרגם אותה גם לטקסטים חזותיים. איך התכנית תיוצג באמצעות אובייקטים חזותיים שיסייעו ללמידה. זה אחד הקשיים של הצוות. ברוב המקרים תהליך כזה צריך להיות מלווה על ידי הדרכה.
ש: ראינו סביבות מקסימות. תכניות הלימודים הן לשש שנים, לשש שכבות גיל?
אורה: לאו דווקא. זה יכול להיות גם דו-שכבתי שכבתי. הצוות מחליט לאיזה טווח זמן הוא בונה את הסביבה ולאילו שכבות גיל.
ש: ואחרי זה?... מתחיל התהליך מחדש?
אורה: כן. כשבוחרים נושא חדש, מתחיל התהליך מחדש.
ש: כשילדים נכנסים לסביבה כל כך גמורה וסגורה כבר...
אורה: הם פועלים בתוכה. הם לא אחראים להקמתה, הם פועלים בתוכה, הם בונים את התוצרים.
ש: אין תחושה של ניכור? הם באים למשהו מן המוכן?
אורה: ממש לא. תמיד אפשר לבנות אוספים נוספים, תוספות, למוקדים מסוימים שעליהם אני רוצה לשים את הדגש. אפשר להפוך את הסביבה לדינאמית יותר, משתנה. העיקר זה סוג ההפעלות של המורה באותה סביבה. גם כשאנחנו באים למוזיאון, לא אנחנו יצרנו אותו, אפשר ללמוד מתוך הפעילות בתוכו והחוויה הלימודית בתוכו. הוא משתנה כי כל פעם התוצרים של הילדים משתנים. כל פעם האמירה של הילד מוסיפה לאותו מרחב.
מבחינה אומנותית לנו יש בהחלט אינטרס, לאנשי האמנות, לחנך לאמנות דרך סביבות כאלה. המורה לאמנות בתהליך ההוראה שלו עובד על תהליך מעגלי:
הוא מתחיל בצפייה בטקסטים חזותיים אומנותיים
ממשיך בתהליך הדיון- שיח, כתיבה, דיבור
תהליך יצירתי
לבסוף תהליך ייצוגי.
איננו מסתפקים ביצירה של הילד ומכניסים אותה לתיק העבודות. מאוד חשוב לייצג את עבודות התלמידים. זה פותח שוב את התהליך המעגלי של : צפייה – עיון – יצירה – ייצוג.
אינטרס שני – ללמד את הילדים תהליכי אוצרות. תהליך אוצרות הוא תהליך שמאוד מאוד מקביל לתהליך חקר. בתהליך אוצרות אני בוחר נושא – אני שואל שאלת חקר - אני בוחר מוצגים, או אוסף מוצגים, או יוצר מוצגים, ממקורות מידע שונים, להעשרה לסיוע, אני ממיין, מעמיד במרחב, בונה קטלוג, עושה לזה פרסום, משיים. כלומר אני עובר תהליכים חקרניים ולשוניים מאוד משמעותיים.
זה בא ללמד את המורה לאמנות שתהליך ההוראה-למידה באמנות איננו מסתיים ביצירה של הילד. זה תהליך מעגלי כזה.
יש לנו אינטרס מאוד גדול בהקמת סביבות מוזיאליות, סביבות אסתטיות, יצירתיות, אמנותיות.
ש: אני מבקשת את עצתך מה צריך להיות באתר על סביבות למידה?
רקע על הסביבה. שיהיה כתוב היכן הסביבה ממוקמת, מה היו הסיבות להקמתה ולשם מה?
מה מקומו של כל אחד מחברי הצוות. מאוד חשוב שיבינו שמרחבים כאלה לא נבנו על ידי אדם אחד ולא על ידי מעצב מבחוץ. זה משהו שדורש עבודה שיתופית של צוות, לפעמים גם הורים שנרתמים לייצוג החזותי.
חייבים להתחבר לעמקי התכנים ולמיומנויות שרוצים לעסוק בהן. לכן זה חייב לבוא מהצוות ולא ממעצבת. המורה לאמנות הוא חלק מהצוות.
חשוב שיראו דוגמאות מגוונות של העניין. לא דגם אחד.
חשוב שיהיה עם מי לדבר בפורום כדי להתייעץ.
אני מציעה להיות מקושרים לאתר שלנו בנתניה, יש דוגמאות של מרחבים מוזיאליים ולאתר של מחוז מרכז. יש גלריה וירטואלית באתר של המפמ"רית לאמנות ותיאטרון.
