בחלל המרכזי מוצבים כמה אובייקטים גדולים מאוד, עשויים עץ, המייצגים את הנושאים המרכזיים. לדוגמה, מבנה בצורת אוניה (תמונה מס' 1) שגובהו כשני מטרים, מסמל את העלייה הבלתי לגאלית. מבחוץ המבנה צבוע כאנייה, מעליו ובהמשך לו, על הקיר, מופיע צילום דו-מימדי של חלקה העליון של האונייה, "הגנה" שמה. על הקיר מעל הספינה מופיע הציטוט: "מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות" ועל שני קירות מאחוריה צילום צבעוני של ים.

מבנה הספינה יוצר חלל פנימי, ובתוכו, על מדף, ספרים בהם אפשר למצוא חומר מידעי ופעילויות לימודיות שונות בנושא ההעפלה. כמו כן מוצבים בחלל זה שולחן ושניים-שלושה כסאות, ולתלמידים יש אפשרות להיכנס לחלל ולעבוד בו. בתוך קלסרים מוצגות עבודות טקסטואליות של תלמידים.

בחלל כולו מוצבים שולחנות וסביבם כסאות, לעבודה עצמאית של תלמידים.

​

ניתוח ופרשנות לסביבת הלמידה

​הציטוטים ממגילת העצמאות המופיעים על הקירות הם  יסוד מארגן הלקוח מהמקורות הרעיוניים ונועד לחזק את ההכרזה "עם יושב על אדמתו".

ההיסטוריה הציונית, אם לשפוט לפי הסביבה הזאת, מסתיימת אי שם בשנות החמישים. לא נוכחים בה אירועים מאוחרים, כמו למשל העליות מהשנים האחרונות, של יהודי חבר העמים ואתיופיה. לעליות אלה השפעה רבה על המרקם החברתי במדינת ישראל, על הכלכלה, התרבות, השלטון ועוד. במיוחד ללומדים צעירים, העדרן של עליות אלה וגודלם העצום של ההיצגים מעביר את המסר שההיסטוריה היא "משהו שקרה פעם", מסר הרואי של בניית הארץ, שאנו בדורנו איננו שותפים לה. מהן ההשלכות של הטמעת מסר כזה? האם סביבה כזו מעודדת עשייה חברתית? מה מקומה של תרומה לחברה בימינו, לנוכח העשייה המפוארת בעבר?

בבתי ספר רבים קיימת גישה של השקעה בתשתיות שיהיו מצד אחד עמידות לאורך זמן, ומצד שני ניטרליות מספיק כדי שיוכלו לשאת תכנים משתנים. הגישה שנבחרה בביה"ס במתן שונה: הספינה, שנבנתה כחלק מתפיסה כוללת, אינה תשתית כי אם מוצג מוזיאלי בפני עצמו. מצב זה מעלה שתי סוגיות התובעות מחשבה האחת לגבי האופי הייעודי של הסביבה ואז נשאלת השאלה מהם היתרונות והחסרונות לגישה ייעודית זו? מצד אחד היא מעבירה באופן חד משמעי את המסר, אך לעומת זאת מקטינה מאוד את מרחב התמרון של יוצרי הסביבה הלימודית ושל המשתמשים בה. כיצד תוכל סביבה כזאת לתת מענה לצרכים משתנים, אם תוכננה ליעד מסוים. סוגיה שנייה בוחנת מהו ההבדל בסביבה לימודית בה מניחים מוצגים  אילוסטרטיביים, מהן תפאורות, לבין כזאת שמניחים בה מוצגים "אמיתיים"? מה הם היתרונות והחסרונות בסביבה זו או אחרת? מה תפקיד המוצגים בסביבת למידה? האם לעורר חידה, שאלות וסקרנות או להראות באופן מפורש וסוגר את המסרים?

​

לסיכום

במרחב ציבורי זה, מבואה בין כיתות, מוצגים תכנים הנוגעים לעליה, התיישבות, הגנה ובטחון. התצוגה כוללת אובייקטים גדולים, צילומים, דימוים חזותיים אחרים, ציטוטי אמרות ועוד. ללומדים מוצעת מטלות, חמר מידעי ותצוגת תוצרים כתובים. ניתן להתרשם מהבחירות של מעצבי הסביבה הלימודית לגבי המסרים, בחירות אלה מעלות את הסוגייה של הדרכים בהן עיצוב מתווך לערכים. שאלות נוספות העולות מניתוח הסביבה נוגעת לגמישות ולנצול של תשתיות במרחבי הלמידה.

• הסביבה הלימודית נבנתה בתפיסה מוזיאלית, וניכר שהושקעה חשיבה רבה בייצוג התכנים והרעיונות של התלב"ס באופן חזותי.

• בתלב"ס יש שני נושאים: "עם יושב על אדמתו" ו"תרבות השיח". הנושא הראשון זוכה לבולטות גדולה יותר בעיצוב הסביבה.

• כבר במבואת הכניסה לביה"ס מוצגת האמירה של ביה"ס על התלב"ס, באמצעות הקולאז' "עם יושב על אדמתו".

• ההיצגים בסביבה הם אילוסטרציות לרעיונות של התלב"ס, ולא תשתיות שיכולות לשאת תכנים אחרים בעתיד.

• הסביבה מציגה אמירות חד משמעיות. צריך לבחון האם היא מעודדת חשיבה ביקורתית, שאילת שאלות, סקרנות ללמידה והטלת ספק.

• הסביבה הלימודית נבנתה בעזרת הקהילה ובשיתוף תלמידי בית ספר מפת"ן(מפעל תעסוקה לנוער). לא ניכרת השפעתם של תלמידי בית הספר על עיצוב הסביבה.