מעל הקולאז' מימין תלוי מהתקרה לוח עץ חתוך בצורה אמורפית ועליו ציטוט מבראשית י"ב, 7: "לזרעך אתן את הארץ הזאת". מצד שמאל למעלה מופיע, בחיתוך אותיות על עץ לא צבוע, המשפט "עם יושב על אדמתו". תחתיו מפורטים נושאי הלימוד בשכבות השונות:

כיתה ב' – משפחות בונות בית במתן

כיתה ג' – מתן – אופי עם יופי

כיתה ד' - מתן – כוכב אחד משבעה

כיתה ה' – מעליית אברם ועד עליות אלפיים

כיתה ו' – ישראל שלי – אין לי ארץ אחרת

הדימויים בקולאז' מתארים אירועים בהיסטוריה של ארץ ישראל, ולצד כל צילום כיתוב המבהיר את תכניו: פתח תקווה – אם המושבות; חומה ומגדל – קיבוץ עין גב; משכנות שאננים וטחנת הקמח שבנה מונטיפיורי; חצר יישוב מתחילת המאה; מתן – צילום אוויר של היישוב.

​

ניתוח ופרשנות לסביבת הלמידה

הבחירה של רכיבי הקולאז' מעידה על מחשבה מעמיקה ויש לכידות גבוהה בין רכיביו. כל אחד מהם תומך בפרשנות הכוללת של הנושא ובמסר שבית הספר רצה להבליט. לעומת הדימויים האחרים בקולאז', שכולם צילומים היסטוריים מתקופות שונות מאז ראשית הציונות, מתן מיוצג בתצלום אוויר צבעוני, המודבק על לוח עץ נפרד וממוקם על  מישור (פלאן) קדמי יותר, וחורג החוצה מהמסגרת של הקולאז'.

הקומפוזיציה של הלוח כולו מובילה את עין הצופה במסלול שראשיתו בטחנת הקמח בירושלים, דרך תחנות שונות בהתיישבות היהודית בארץ ישראל, ועד ליישוב מתן. ההתבוננות על מתן ממבט על מאפשרת להראות את היישוב כולו, בניגוד לצילומים האחרים המציגים מקטע ממבט צד. מבט זה מחזק את הרושם שזו התחנה העיקרית שאליה כיוונו יוצרי הלוח - זהו הנושא המרכזי של התוכנית, וזו אולי תכליתו של המפעל הציוני – ליצור מקומות כדוגמת מתן. העובדה שהצילום של מתן מובלט וחורג ממסגרת הקולאז' מרמזת על המשך הדרך, על האפשרויות העתידיות הגלומות במעשה הציוני.

ההבלטה של תמונת היישוב מתן היא הבלטה של פרט בתוך רצף: מתן הוא המשך ישיר של ימין משה ושל חומה ומגדל, נדבך נוסף בעשייה הציונית. אך זהו גם נדבך מודרני, מה שמומחש על-ידי השימוש בטכנולוגיה מתקדמת - צילום אוויר בצבע. 

טיפוגרפיה: אנו מפרשים ככותרת טקסט שממוקם למעלה, במרכז, בגודל גדול יותר מטקסטים אחרים. בהיצג זה שני טקסטים שיכולים להיקרא ככותרות - "לזרעך אתן את הארץ הזאת" ו"עם יושב על אדמתו". הסמיכות והשוני בין שני המשפטים מעוררים את השאלה – מה היחסים ביניהם?

לוח העץ עליו מודבק הטקסט המקראי חתוך בצורה אמורפית, והאותיות הן אותיות ויניל (טפט) בגופן "קורן", גופן המשמש לעיתים תכופות בעותקים של התנ"ך. הלוח מרחף מעל הקולאז' כהשראה עליונה: כמו לאלוהים, אין לו צורה מוגדרת, ודבריו הם ההבטחה האלוהית. מעיצוב הלוח וממיקומו ברור כי תפקידו הוא לתת תוקף וצידוק לכותרת "עם יושב על אדמתו" וללוח כולו.

כותרות מפרשות למתבונן בהיצג חזותי את כוונת יוצריו. במצב בו שני טקסטים מתפקדים ככותרת, נוצר ביניהם חיבור רעיוני. במקרה זה, המשמעות שנוצרת היא זו: מכיוון שהובטחה הארץ, העם יושב על אדמתו. יש כאן הכרזה אידיאולוגית לגבי העלייה לקרקע של מתן – זה מעשה שיש בו יישוב הארץ, הארץ שייכת לנו עוד מימי אבותינו כי הובטחה לנו, זה מעשה הרואי כמו היציאה מן החומות, כמו גלי העליות לארץ וכמו התיישבות נוסח 'חומה ומגדל'. יש כאן הצהרת כוונות חינוכיות כלפי תלמידי בית הספר האומרת שיש לגיטימציה להתיישבות על אדמת מתן וראיית המעשה הזה כמעשה ציוני חשוב.

הביטוי: "עם יושב על אדמתו" הוא משפט חיווי. הוא אינו משאיר מקום לשאלות ואינו נותן ביטוי למחלוקת בין יהודים לערבים ובין יהודים לבין עצמם. בהצבת הביטוי כקביעה יש התעלמות מכוונת משאלות פוליטיות "רגישות". יש כאלה שהיו מציבים סימן שאלה לביטוי הזה ובמהלך החקירה שיעשו התלמידים הם יוכלו לתת תשובות משלהם, האם עם ישראל הוא עם היושב על אדמתו או על אדמה של עם אחר, האם הוא עם שמוכן להתחלק באדמה וכדומה.

​

לסיכום

סביבה לימודית זו נמצאת בכניסה לבית הספר. ההיצגים כוללים קולאז' ענק וכן לוח עץ ובו היגד "עם יושב על אדמתו" ומתחתיו מיפוי התכנים לפי שכבות גיל. ניתן להתרשם מהביטוי הפומבי לתלב"ס ולמסרים אותם בחרו מעצבי הסביבה להדגיש. מניתוח המקרה אפשר ללמוד על שימוש בקומפוזיציה ובטיפוגרפיה כמוליכי משמעות. ​