ניתוח ופרשנות לסביבת הלמידה

ארגון החדר מעיד על אופן הלמידה ועל תפקידיהם של המורה ושל התלמידים. כשחלל אינו מאפשר הוראה פרונטלית, יש להניח שהחלופות יהיו עבודה בהרכבים שונים ומתחלפים של תלמידים: עבודה אישית, בזוגות או בקבוצות קטנות, כשהתלמידים מפוזרים בחלל החדר בהתאם לבחירות שלהם והחומרים בהם רוצים להיעזר. זו דרך למימוש הכוונה להגמיש את דרכי ההוראה בכיתות ובקבוצות הנושא.

נושא החדר, הרכיבים הבסיסיים של השפה, מטופל באמצעים מגוונים. האמצעים מעוררים חדוות למידה וסקרנות אצל הלומדים. המידע פרוש לעיני התלמידים על פני הלוחות השונים הקיימים בכיתה. התלמיד מוזמן לגלות סקרנות לגבי מידע בעזרת השאלה בכותרת: "הידעת?" הצופנת בחובה סוד של מידע שלא ידוע לכול.

השירים בחדר, של סמדר שיר ושל שלומית כהן אסיף, באים לחזק את הבנת העיקרון, שבסיס השפה הוא המילה הבודדת. השירים הם אלמנט חווייתי. הם לא מידע רשמי, המוצג לעיני תלמידים, אלא שירים של יוצרות אהובות על הילדים. יצירתן העוסקת במילה הבודדת מרככת את ה"יובש המידעי" של נושא זה בעיני הילדים.

דמויות הילדים המייצגות את תנועות הניקוד מעלות שאלה באשר לאוכלוסיית הלומדים בחדר. כאמור, החדר הוא חלק מקמפוס שהלמידה בחדריו היא רב גילית. כשהאוכלוסיה מגוונת, העיצוב צריך לפנות לכולם. התוכן של דמויות הילדים, אותיות הניקוד, הוא תוכן שנלמד בשלבים הראשונים של למידת הקריאה, בכיתה א'. הבחירה להראות את הצורה שמקבל הפה בעת אמירת התנועה היא בחירה נכונה, שגם תכניות לימודים בקריאה משתמשות בה. יש שיטענו שהסיגנוּן של הדמויות ילדותי מעט בעבור ילדים בכיתות הגבוהות של בית הספר היסודי, שגם הם לומדים בכיתה זאת.​

​

לסיכום

זהו אחד משני חדרי נושא המתמקדים בתכנית הלימודים בשפה. במוקד התוכן של החדר העיסוק ברכיבי השפה, מהרכיבים הקטנים ביותר – אותיות והברות- עד לרכיבים של טקסטים שלמים (טקסט עיוני וטקסט ספרותי). גם למנגנוני השפה יש ביטוי באמצעות התייחסות אל משקלי פעלים ושמות. מעיצוב סביבת הלמידה ניתן ללמוד על אופניות הלמידה ועל הרכבים גמישים ומשתנים. תכנון הסביבה מעלה את הסוגיה של מקומה של בחירת הלומד ומכאן – את ההכוונה העצמית שלו ללמידה. ​