מה הצליל של מחיאת כף יד אחת?
מחיאות כפיים מביעות הערכה, כבוד והתרגשות לאחר מימוש מופע או נאום על במה.
הכרזה מייצגת מבחינתי כמה רבדים של מחיאת כף.
הראשון הוא הערכה למימוש המשותף. שני הצדדים זקוקים אחד לשני.
מי שעל הבמה, לא יקבל מחיאות כפיים ללא הקהל שלו. בלי העין המתבוננת, הצופה, המעריכה.
כך המורה והתלמידים זקוקים לתלות בריאה ביחסים. יש כאן גם היפוך ושאלה ביחס לתלמיד מורה-מי על הבמה? ומי מעניק את מחיאות הכפיים?
השני מתייחס לקואן )שאלה שנוגעת בתורת הזן( מפורסם השואל "מה הצליל של מחיאת כף יד אחת?"
בהקשר להוראה, אי אפשר להשמיע מבחינתי צליל, או להגיע למימוש שלם, כשאין את הצד השני מנגד, כשלא עובדים ביחד, כשלא עושים את הדרך יד ביד, יד מול יד, יד כעזר ליד שמולה. הצליל החזק ביותר מתרחש כשהמחיאה היא דו כיוונית. מחיאת כף היא מפגש בין שתי כפות ידיים.
ומסמלת את מה שהכרחי ללמידה תקינה-מפגש אמיתי ושלם.
רובד נוסף הוא הסנכרון. מחיאות כל הקהל נוטות להסתנכרן במידה מסוימת כדוגמה לתקשורת לא מילולית, המונית. סנכרון הוא מה שקורה בהוראה ברגע שהמפגש והדיאלוג מעמיקים.
ולבסוף, הופכות כפות הידיים לדימוי של כנפיים מסמלות את היכולת של המורה לגרום לתלמידים לפרוש כנפיים ולעוף לכיוון שהנשמה שלהם מכוונת אליו, דרך מבט ומפגש עם מבוגר משמעותי שרואה אותם.
המפגש הזה, היחד, מאפשר לכל אחד מהצדדים להגיע הכי גבוה שאפשר. לנצח.