למי הורית דרך

זהו חלק מטקסט שהושמע ע"י יאנוש קורצ'אק בשיחת רדיו בוורשה, בשנות השלושים של המאה העשרים.
הטקסט עבר מספר גלגולים: מטקסט דבור בפולנית לטקסט כתוב בעברית, מפרוזה מדוברת לקובץ
משפטים שנבחר וסודר במבנה של שיר. זהו גלגול מעולם השיח של תקשורת ההמונים לעולם השיח של 
הספרות. 

מחד, הטקסט פשוט וברור. הוא כתוב כסדרה של שאלות, ואמצעי לשוני-רטורי זה מקרב אליו את המאזין והקורא ומעודד הקשבה. מאידך, אין זה טקסט פשטני. מאחורי השאלות ה"פשוטות", העוסקות בקיום האנושי הבסיסי, מזון ועבודה, מצוי רובד סמוי המעלה מחשבות מרכזיות על חיי אדם ומשמעותם ונותן ביטוי לאמונות, תפיסות, השקפת עולם וניסיון חיים של מחנך דגול. הנושאים שבהם עוסק הטקסט הם אוניברסליים ויפים לכל מקום, בכל עת. 

האמירה השגורה "מי שנותן מקבל" היא אמירה נכונה, אבל כשעוסקים בנתינה היא דווקא החלק המובן מאליו; זו אמירה שבאה "לשווק" את הנתינה. אולי השאלה היותר מעניינת שהטקסט מכוון אליה היא דווקא "מה אני נותן/ת". זו שאלה שמניחה שלכל אחת ואחד יש מה לתת. הנתינה מחזירה לנותנים את 
תחושת היש: יש לי מה לתרום, יש לי כוחות. זאת כאמור בניגוד לצורך לקבל, הנובע מתחושת מחסור והעדר, והמגובה על ידי תרבות שבודקת תדיר מה ייצא לי מזה, איך אני לא יוצא פראייר.

הטקסט הוא הזמנה לחשבון נפש. מחד, הוא אינו תובע שלמות; לא "כמה בתים מושלמים בנית" אלא "כמה לבנים הנחת לבניין". לא עליך המלאכה לגמור. מאידך, חשבון נפש מחייב התבוננות פנימית נוקבת.

פרשנות נוספת של הטקסט יכולה להצביע על נימת דרישה נוקשה ואוטוריטטיבית של אדם בעל מערכת ערכים ברורה וסדורה; אדם שיודע מה חשוב לעשות ומה צריך לעשות. ניתן, אם כן, גם לשאול:
כמה נתת בלי לצפות שאחרים סביבך יתנו כמוך?
כמה היית סובלני/ת לחולשתם של אחרים?
באיזו מידה ראית כנתינה דרכים שונות משלך?
האין כיכר לחם מדויקת אחת הופכת את שאלת ה"כמה" למיותרת? 
האומנם שאלות ה"כמה" מדרבנות לנתינה, או מכוונות להקרבה ו/או ביטול עצמי? 
הטקסט מציע דרכים רבות לנתינה על בסיס קבוע, כאורח חיים. כל מאזינה וכל קורא מוזמנים לפתח את דרכי הנתינה הייחודיות להם.