הידיעה שאני לא אפול.
בכרזה יש סולם העומד ישר אך אינו נתמך בקיר, על הסולם נאבקת דמות להישאר יציבה, היא חוששת ליפול אבל היא מצליחה לאזן את עצמה. חוסר יציבות זה מתאר את השנה שהייתה מלאה בעליות ומורדות. תחושה הנובעת מצד אחד מהרגשה שאולי אני לא מספיק טובה לעומת מילות עידוד שנשלחות לעברי אחרי עוד תערוכה או תלייה מוצלחת שמעלה את המוטיבציה להמשיך ואת הידיעה שאני לא אפול.
האיור עצמו נבנה על ידי משפטים שכווצו ועוותו והם שיוצרים את קווי המתאר. המשפטים חוזרים על עצמם: אני מורה? להיות מורה? מהי מורה? אני מורה! מעבר מתסכול ובלבול, לרגעים שיש בהם את שמחת ההצלחה ותחושת ההקלה עם הידיעה שאני מורה.