חיית

קורצ'אק ומאסלו ומה שביניהם

 

הטקסט של קורצ'אק שהתערוכה עוסקת בו מציג שורה של שאלות המזמנת לקורא אפשרות לערוך חשבון נפש ולהרהר על משמעות החיים. אלו שאלות שכל אדם יכול לשאול את עצמו בתחנות שונות בחייו.

בטקסט יש רובד גלוי ורובד סמוי, וכן היבט חומרי-מעשי והיבט רגשי-ערכי. ברובד הגלוי הדובר מזכיר חפצים יומיומיים: כיכרות לחם, לבֵנים, כפתורים, טלאים, ולצדם פעולות בסיסיות: לחרוש, לאפות, לטעת. ברובד הסמוי הטקסט עוסק בערכים אנושיים וביחסים בין אנשים.

הטקסט מזכיר לנו את תיאורית הצרכים של מאסלו.

הרעיון המרכזי בתיאוריה של מאסלו הוא שהצרכים היסודיים דורשים את סיפוקם בסדר טבעי. כל שלב בהיררכיה תלוי במימוש הצרכים בשלב הקודם. מהותה של הגישה בחקר האדם לא כפי שהוא, אלא כפי שיכול היה להיות אילו כל צרכיו היו מסופקים באופן מלא.

מעניין לבדוק אם ניתן למצוא אנלוגיה בין הדובר בטקסט שלפנינו ובין התיאוריה של מאסלו.

האם השאלות המכוונות לקראת חשבון הנפש ערוכות על פי מדרג הצרכים של מאסלו? האם התכוון הדובר שאפשר להעניק חום ורוך רק אחרי שהאדם שבע? האם אפשר לתמוך בכושל רק כשיש לך בית?

מסדר הדברים בטקסט ניתן לגלות היררכיה שמזכירה את מאסלו. הטקסט פותח בשאלות הקשורות לקיום הפיסי: "כמה חרשת?" "כמה ככרות לחם אפית?" ועובר לשאלות רגשיות-ערכיות כגון: "למי הענקת מחומך?" וכן "מה התרומה שתרמת?"

במשפט האחרון "את מי שירַתָּ?" אפשר לפרש את הפועל "שרת" בכל המובנים שלו, החל ממתן שירות פיסי וכלה בשירות בשם ערכים ורעיונות. שאלה זו מסכמת את מכלול הצרכים של האדם.

מאסלו מציג תיאוריה שגובשה בעקבות מחקר. קורצ'אק מעלה שאלות שנובעות מהתנסות בחיים ומתפיסת עולמו.