כמה הטלאת, איחית?

לפני הרבה שנים, בארץ רחוקה, חזרו שלושה חיילים משדה הקרב. רעבים ועייפים, עצרו ללינת לילה באחד הכפרים בדרך לביתם. תושבי הכפר החביאו מהר את כל מזונם, כדי שלא יצטרכו לחלוק את המעט שיש להם עם אנשים זרים.
נקהלו תושבי הכפר סביב החיילים בכיכר המרכזית, והציעו להם להמשיך הלאה בדרכם, אולי בכפר הבא ישחק להם מזלם וימצאו משהו לאכול. אבל החיילים היו מותשים מהליכה רבת שעות, והחליטו להישאר בכל מקרה. 
פתאום צץ לאחד מהם רעיון, והוא אמר לתושבי הכפר: "אני רואה שאתם באמת מסכנים ואין לכם מה לאכול. אני מוכן לחלוק עמכם את המעט שיש לנו, ומה שיש לנו זה סוד למתכון מיוחד. אני מוכן ללמד אתכם איך להכין מרק מכפתורים, מה דעתכם?" 
מחו מאד תושבי הכפר והריעו לו "כן, כן, למד אותנו!" 
ביקש החייל מאחת הנשים להביא לו סיר, הסיר הגדול ביותר שיש לה בבית, ומשכנתה ביקש שתביא גפרורים. מיד הבעירו מדורה ומילאו את הסיר במים. תלש כל חייל כפתור מחולצתו, ושלושת הכפתורים הוכנסו לסיר. "זה מרק שלמדנו להכין בצבא." אמר החייל, "והוא מאד טעים, אבל אם מוסיפים לו מעט מלח, וכמה ענפי פטרוזיליה, הוא הופך למעדן מלכים! טוב, נו, אבל כנראה אין לכם, אז לא חשוב הפעם, אני רק מלמד אתכם איך להכין בפעם הבאה."
פתאום קפצה אחת הנשים ואמרה: "רגע, רגע, אני חושבת שיש לי צרור פטרוזיליה במקרר, אני אביא אותו." ושכנתה אמרה: "מלח? מה הבעיה, למי אין מלח בבית? זה בסיסי. מיד אביא לך" והשכנה השלישית, זו שתמיד ידה בכל ויד כל בה, לא יכלה להרשות לעצמה שלא לקחת חלק במרק הזה. נחפזה מהר אל ביתה וחזרה משם עם לפת אחת גדולה. 
פתאום, זיכרונם של כל תושבי הכפר השתפר פלאים... כל אחד נזכר במשהו שיוכל לתרום, ובתוך דקות אחדות מצאו את דרכם אל הסיר גזרים וקישואים וגריסים וגם נתח בשר קטן. אפילו חבית יין קטנה הובאה על ידי מישהו, כדי שהחגיגה תהיה מושלמת. המרק היה מעולה והספיק לכולם. היין שימח את לבב התושבים, והחגיגה נמשכה אל תוך הלילה. 
למחרת בבוקר התעוררו שלושת החיילים משנתם, וראו את כל הכפר עומד ומביט בהם. כל אחד מן התושבים נשא בידו ממיטב מטעמי ביתו. זה הביא להם לחם שאך נאפה, והאחר חמאה שנחבצה. אחד הביא מפרי גנו, והשני מרקחת מעשי ידי אשתו. ובפי כולם רק בקשה אחת: "אנא, תנו לנו את המתכון של מרק הכפתורים! מעולם לא אכלנו מרק טעים כל כך כמו זה שהאכלתם אותנו בו אמש!" והחייל, בעל הרעיון, אמר להם: "תשמעו, האמת שאין כאן כל קסם... הכפתורים לא הוסיפו ולא גרעו דבר מטעמו של המרק. סתם כפתורים."